שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

דיוק עצמי לרבדים חדשים.

במרחב שבו אני נמצאת,
על הרצפה,
מתחתיך,
לרגליך—
כל איבר בגופי מתמלא בתחושת מתח.
עורי מתעורר ממבטך,
כמו גל חם ששוטף אותי,
מהעור הפנוי ועד לעמקי הנשמה.

אתה חוקר אותי,
את הצייתנות,
את הרכות,
את התשוקה שלי להיבלע בתוכך שוב.
והחיוך שלך—
אני חשה בו כמו מגע,
כמו לחישה המחלחלת למקומות שיד לא נוגעת בהם.

לא תמיד ברור לי מה חושב ליבך,
אך אני חשה את נוכחותך—
בכוונה ובשליטה,
בכוח השקט שלך שמבעיר בי סערה פנימית.

כשהרצועה מתהדקת,
משהו בי מתייצב,
נרגש ונמהל בו זמנית.
ברכיי נוגעות ברצפה
כמו הכרה במהותי,
כמו כניעה שהיא בחירה מודעת.

אני עוקבת אחריך—
לאן שתרצה לקחת אותי,
עם ביטחון כמעט עיוור,
ושקט פנימי בתוך המולת החיים.
ואז—הכל מתפוגג.
המציאות מתמוססת.
רק אני, אתה, והלהבה הזו בתוכי
שמבקשת שתכוון אותה,
שתשלוט בה.
בי.
לפני 4 חודשים. יום שלישי, 7 באוקטובר 2025 בשעה 3:40

כשאת יודעת שגם שאינך מבינה

את עדיין מבצעת

כשאת זוכה לשולט שבאמת דואג לטובתך.

 

אז כן ---

גם כשאיני משויכת עדיין מעלה פוסטים

ישנם חוויות עבר

שכשהן מסתימות לא בהכרח לא בטוב.

הם לנצח ישארו חלק מחייך.

 

לאחרונה עשיתי סגירת מעגל עם שולט

שזכיתי לחוות איתו חויות שליטה מעצימות 

שגם כיום שמשחזרת למדה ומבינה כמה הם שינו ועיצבו את חיי

 

היכלת שלו -לראות אותך במרכז

היכלת לדאוג לטובתך.

לגרום לך לבצע דברים

שרק בעתיד תראי ותביני

 

זו זכות.

 

יש כאן קהילה מדהימה

אכפתית דואגת, ויודעת לשמור ולחבק

 

מעריכה מאוד -מי שיודע להיות, גם כשאנשים טועים

גם שאנשים מתפזרים

 

כולנו לעיתים טועים.

שתמיד נחבק את הטוב שבינינו.

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י