שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

דיוק עצמי לרבדים חדשים.

במרחב שבו אני נמצאת,
על הרצפה,
מתחתיך,
לרגליך—
כל איבר בגופי מתמלא בתחושת מתח.
עורי מתעורר ממבטך,
כמו גל חם ששוטף אותי,
מהעור הפנוי ועד לעמקי הנשמה.

אתה חוקר אותי,
את הצייתנות,
את הרכות,
את התשוקה שלי להיבלע בתוכך שוב.
והחיוך שלך—
אני חשה בו כמו מגע,
כמו לחישה המחלחלת למקומות שיד לא נוגעת בהם.

לא תמיד ברור לי מה חושב ליבך,
אך אני חשה את נוכחותך—
בכוונה ובשליטה,
בכוח השקט שלך שמבעיר בי סערה פנימית.

כשהרצועה מתהדקת,
משהו בי מתייצב,
נרגש ונמהל בו זמנית.
ברכיי נוגעות ברצפה
כמו הכרה במהותי,
כמו כניעה שהיא בחירה מודעת.

אני עוקבת אחריך—
לאן שתרצה לקחת אותי,
עם ביטחון כמעט עיוור,
ושקט פנימי בתוך המולת החיים.
ואז—הכל מתפוגג.
המציאות מתמוססת.
רק אני, אתה, והלהבה הזו בתוכי
שמבקשת שתכוון אותה,
שתשלוט בה.
בי.
לפני 3 חודשים. יום חמישי, 16 באוקטובר 2025 בשעה 13:13

 

כמה אנו רוצים 

שמה שאנו מקווים לו התממש.

 

כמה לעיתים מה שאנו זקוקים לו.

הוא לא רק ענין של רצון

הוא צורך!

 

כולנו מנסים לממש את החיים

לא לוותר לעצמינו אך גם לא לוותר על עצמינו.

 

אז איני מנסה לרקוד על כל החתונות.

וברור שישנם מורכבויות.

אבל אמן שאצליח להפוך את המורכב לפשוט

 

ולחיות בין המורכבויות, לפגוש אותם.

להתמודד איתם!

 

ומנגד לבחור בחיות של החיים.

 

והלוואי ואגלה שאני גם מצליחה לשבור הינדוסי תודעה

להוריד מעל עצמי שריונים של מגננות.

להתמסר, ולחיות את זה בעקביות מתמשכת.

שמחיה, וממלא אותי.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י