שרוט קלות

בתוך חלון, שיער גולש, עומדת לה דּוּמָם

אשה קטנה, רזה, עם עור חלק, מושלם.

עוברים שבים עוצרים, נותנים בה מבטם,

קונים אותה לילדיהם ובעצם, לעצמם.

חסרת רצון, חסרת יוזמה, שקטה, חיוך, סותמת.

כולם רוצים אשה אמיתית אך למי יש אומץ?

לילדות קונים בובות, שילמדו את הדרישה,

הקורס מתחיל בגיל צעיר, בובה היא כמו אשה:

היי יפה, רזה, היי כמו כולן, נאמנה,

היי אישתו, היי בייתית, היי אשה קטנה.

כשהן גדלות, חופרות את השריטות,

בלתי נתפש הפער, מציאות אל מול דרישות.

אדון קשה הוא התיסכול, דוחף, מדרבנן,

הן לא עוצרות, צייתניות, חופרות את תיסכולן.

והשריטות מעמיקות אצלה עם כל יום שעובר,

אוהב את השריטות שלה, בובה של מישהו אחר