שרוט קלות

לקחתי תרמיל, שמתי בו דברים, יודע שדרך ארוכה לפניי.

חיבוק אחרון, כמה מילות פרידה ויצאתי.

מתכנן להגיע דיי רחוק, להיות אדם רגיל, עדין, מלטף, מוסיף מילים חמות, מניד עם הראש, מבין.

כזה שמברך את הדודות בחגים, שמעביר זקנים את הכביש בשעות הפנאי, שמביא נחת להורים.

הלכתי בצעדים מהירים לאורך שדרת הברושים, פניתי ימינה, עברתי כיכר, שוב פנייה, עוד כמה מאות מטרים, שוב ימינה ושיט,

חזרתי הביתה.

הורדתי את התרמיל מהגב, החזרתי את הבגדים לארון, את הצידה למקרר ואת עצמי לעצמי.

כנראה שאשאר אני, שכשאוהב, משאיר בה סימנים, שכשהיא היא מביטה בי, הפלקה עלולה להגיע מאי שם, על מי אני עובד? אין לאן לברוח.

ברוך שובך, התגעגתי.