|
|
|
אתמול היתה לי חוויה מאירת עיניים.
כמה אני שמחה שגם אפיפון וגם אני החלטנו על אחורה פנה מהביצה האינסופית הזאת.
כמה טוב לי שאין לי דרמות מיותרות בחיים.
אני חייבת לציין ששום דבר לא משתנה פה אף פעם וחוק חשוב שצריך לזכור :
what goes around - comes around
אז מאוד מומלץ לחשוב היטב לפני שעושים רע לאחרים.
אני חייבת להודות שזה חסר לי.
ישראל שלי, הווו ישראל, כמה זמן לא ראית אור יום.
נכון לשנתיים האחרונות לא היה לך עם מי לשחק, אז סגרתי אותך בתיק הציוד, שלא יקפצו לי או לך רעיונות בנוגע לאפיפון, מזל שזה מה שעשיתי, אחרת אני מאמינה שלא הייתי פה היום כדי לכתוב את הדברים, האפיפון היה דואג להעלים אותי בדרך זו או אחרת...
הקליפ המחורבן הזה שעומריקו העלה בפורום העלה לי זכרונות מתוקים.
תקופה אחרת, משחקים אחרים.
אבל כן, אני מודה, אני מתגעגעת.
נראה לי שאני אעלה את זה לשיחה בקרוב, לא אני רוצה, זה ישראל, הוא אשם, הוא לחש לי שבא לו לשחק 😄 נראה מה יקרה...
* ישראל = הסטרפאון האהוב שלי
ישבנו אתמול לארוחה חביבה בדים סאם באלנבי.
יש להם שם משהו מאוד נחמד, ליד כל שולחן יש עמדת מחשב, עם כל מיני אופציות (חוצמהתפריט)
משחקים, ציטוטים, קריקטורות , טריוויה בכל מיני נושאים וכו..
אפיפון לחץ בשלב מסוים על הציטוטים וחשכו עיניינו.
היו שם יותר מידי ציטוטים של מר מזרחי, מר אלון מזרחי AKA האוירון.
אני יודעת שזה לא חדש, אבל קשה לי להתאפק :
"קיבלנו 2 אדומים, שיחקנו עם 8 שחקנים, ועדיין הפסדנו."
"לדעתי מכבי ת"א זו אחת הקבוצות שתקח אליפות השנה בליגה."
"באר שבע שיחררו העונה 6-7 שחקנים, וזה רק מה שספרתי על כף יד אחת."
"עם הזמן השחקנים למדו לתת לי כבוד עצמי."
"אני חושב שמי שתגמור עם הכי הרבה נקודות תזכה באליפות."
"אני לא יודע אם הוא ישמח. מה שבטוח הוא יקבל את זה בשמחה."
"צריך לתת את המקסימום המינימלי."
הייתי שלוש פעמים מלך השערים ואני מקום שישי בכובשי כל הזמנים, אז איך אני יכול להיות מטומטם?"
"בגיל 30 הבנתי שכדורגל זה משחק קבוצתי."
"יש חוסר אי-ודאות במכבי חיפה."
"לרומא יש סיכוי מצוין לזכות בליגת האלופות, אם הם ימשיכו בכושר הנוכחי של השנה שעברה."
"לא צריך לצאת מפרופורציות וצריך להישאר עם הראש על המתניים."
"אני רוצה לשחק או באירופה או בספרד."
"אני רוצה לשחק באירופה ואמרתי את זה גם בתקשורת וגם בטלוויזיה."
"אני משחק בקבוצת אם-בת של רומא."
"האוהדים שלי יודעים שגם אם יום אחד אני אקנה וילה בכפר שמריהו שזה מקום טוב מאוד לגור בו, אני עדיין לא אהיה שחצן, אלא אחד כזה שיורד אל העם, והעם יודע להעריך את זה."
"הדבר האחרון שיעזור לקולאוטי להשתקע בארץ הוא בריחה למדינה אחרת."
"אני לא שוטף כלים בבית, אבל אם יש כוס או שתיים אני שוטף, זה הבית שלי."
"תרשו לי לפרגן לעצמי, אני מאוד צנוע."
"אנחנו צריכים להפסיד כמה שפחות יותר נקודות עד סוף העונה."
"פרשתי מכדורגל אבל אני ממשיך לשחק."
"אתה החלוץ מספר אחד בכדורגל הישראלי"?
"אני לא אגיד לך את זה, אבל ברור שכן."
"אין לי מה להוכיח והוכחתי את זה היום על המגרש."
"כדי להישאר בליגה נצטרך לנצח את כל הקבוצות, במיוחד אלה שנשחק נגדן."
"אהרוני, אתה רשמת ספר מתכונים, חבל על הזמן. איזה כדורגלנים אתה מעריץ חוץ ממני?"
"אני לא תולה את הנעליים, אני פורש"
"לחמישה מכל ארבעה אנשים יש בעיות במתמטיקה."
"אז מה אם מתוך אלף ראיונות יצאו לי כמה מלים שטותיות?" 😲
זה הפך את הארוחה להרבה יותר משעשעת : )
אם יש לכם עוד כמה פנינים שלו, אנא שתפו אותי
בתודה
ההנהלה.
שימו לב איזה חמודים הם היו....
אחד מהאהובים עליי :
כשהייתי צעירה יותר, אני מדברת על צעירה, סביבות גיל 10 עד 19, הייתי גרופית רצינית מאוד.
הייתי רודפת אחריהם לכל חור בארץ ממש.
החיים שלי סבבו סביב שלומי, יובל, איגי, מייקל ואבנר.
חלקם גרו ברמה"ש, אז הייתי אורבת להם ליד הבית, מקווה שהם יצאו, מידי פעם זה גם עבד.
זאת היתה תקופה מדהימה שחלקתי עם אחותי הגדולה, גם היא היתה גרופית אדוקה.
במחשבה נוספת, אני חושבת שתרם ליופיה של התקופה היתה העובדה שהיא היתה עם אחותי, חלקנו משהו שקרב ביננו ממש.
אתמול בלילה, בסביבות 1 מצאתי את עצמי מדפדפת בין הערוצים, נתקלתי ממש במקרה בתחילת תכנית בערוץ 1 המיתולוגי.
שם התכנית : "משינה - הופעת פרידה"
נשבעת לכם, עברה בי צמרמורת.
למרות איכות ההקלטה והסאונד הנוראיים של ערוץ 1 ולמרות שעברו כבר 14 שנה מאז הפרידה הגדולה, הייתי מרותקת לטלויזיה, מקווה לראות את עצמי שם בקהל העצום של 40,000 איש שבאו להפרד מהלהקה הכי שווה אי פעם בהסטוריית המוזיקה הישראלית (לטעמי).
מצאתי את עצמי מזמררת להנאתי עם כל שיר, אני זוכרת את כל המילים בעל פה !!! כבוד !!
מגבירה את הווליום, יודעת שהאפיפון לא יתעורר מזה ושרה מכל הלב.
חזרו אליי כל ההופעות שהייתי בהם, הצפיפות, ריקודי הפוגו הבלתי נשכחים, המצתים שנדלקו בכל שיר שלישי, הצרידות הנפלאה, הרגשת החופש, פסטיבל ערד ההוא, זה שמשינה לא עלו להופיע בו בסוף, תקופת ההתבגרות היפה שלי, זה היה מקסים.
זה עשה לי חשק קשה לעוד !
אני כ"כ רוצה ללכת לעוד הופעה כזאת, של משינה כמובן, להזרק על הדשא בפארק הירקון עם האפיפון, להרגיש שאני משתפת אותו באהבה גדולה מאוד שהיתה חלק מחיי תקופה ארוכה.
אוח, השירים האלה עשו לי משהו נעים בפנים.
הווו משינה, התואילו להופיע שוב ? בשבילי ???
שלכם,
גרופית מתלהבת.
לא ברור לי איך אנחנו אמורים להעביר את יום כיפור כשהוא צם ואני לא.
אני כופרת אמיתית, לא צמה, לא מקפידה, לא מתנצלת על זה בשום אופן.
אז מה ? אני אמורה להזהר עם מה אני עושה כי הוא צם ?
לא נראה לי...
אני רואה את זה בצורה כזאת :
אני מתעוררת כרגיל, שותה את הקפה שלי ומעשנת את הסיגריה כשהוא סגור במשרד שלו, אני יושבת לראות סרט כשהוא סגור במשרד עדיין, מבשלת לי אוכל לפי טעמי, הוא מריח את זה כשהוא עדיין סגור במשרד, מזיל ריר, סובל ומשתדל לא להתעלף.
אוכלת להנאתי, הוא עדיין במשרד, שולחת אותו לסיבוב יום כיפור, כדי שלא יתלונן שהוא סגור כל הזמן במשרד (בלי אינטרנט כי הוא צם), רואה עוד סרט (טוב שהצטיידתי היטב לחג), הוא חוזר, עייף ומותש מחוסר מזון ושתיה, שולחת אותו לישון קצת, יוצאת לי לסיבוב אצל חברים כופרים, רואים איזה סרט (כן, שוב), מנשנשים איזה משהו בשביל האוירה של יום כיפור, חוזרת לי הביתה ברגל.
הוא מתעורר כמובן לפניי, בכל זאת, שלחתי אותו לישון מוקדם...
כשאני קמה, שותה קפה, מעשנת סיגריה והכל מתחיל מההתחלה...
לסיום, נוסעים לאמא שלו לארוחה מפסקת 😲
נראה לי שיעבור די בקלות הכיפור הזה 😄
למרות שאני בטח אעלה איזה שניים או שלושה קילוגרמים...
לתשומת ליבי, מינוי הזהב שלי מסתיים בעוד 1 ימים
😲
נכון, אני בקושי נמצאת כאן, אבל בכל זאת, התרגלתי כל כך...
כבר ארבע שנים שאני מוזהבת...
איה הישועה ?
דפקתי אחת כזאת שהרבה זמן לא היתה לי.
אין לי מספיק אנרגיות בגוף.
בין המחזור המייגע הזה, ובין הדימום השני הבלתי מוסבר שעובר עליי, אין לי אנרגיות בכלל.
אתמול הלכתי לרופא לבדוק את הנושא.הזמנתי תור אצל מומחה, אין לי עצבים לעבור כמה רופאים בשביל אבחנה, אני הולכת ישר למומחים...
אז המתנתי שעה וחצי בתור, מסתבר שקופות החולים החליטו על חוקים חדשים, אנשים מעל גיל 80 ותינוקות מתחת לגיל שנתיים נכנסים ללא תור, אז כמובן שכשהגעתי קיבלתי מספר, מספר המזל, 14 !
המתנתי יפה, מספר 8 נכנס, רק עוד 6 למנאייק, לא נורא (כך חשבתי), אחרי חצי שעה, נכנס מספר 9, חדר ההמתנה מתמלא עוד קצת, כמה ישישים, שני תינוקות, לא הייתי מודעת לחוקים ופתאום אני שמה לב שיש לי עוד כשמונה אנשים בתור לפניי.
היה מעיק, אני מודה, חשבתי שאם אני לא חולה במיוחד, מכאן אני אצא חולה ללא ספק.
הנה, סופסוף הגיע תורי !
נכנסתי פנימה, הרופא נחמד, אפילו מקסים, הוא שולף איזה משהו דק וארוך, אומר לי לפתוח את הפה, לבלוע, מחדיר לי את הצינור שלו, אני עוד שניה מתעלפת, כמה זמן לא התמודדתי עם צינור בכזה אורך...
אני רגילה שמשהו נכנס לי לפה, אפילו לגרון, אבל לאף ?!?
אז כן.
דחף לי לאף, משם לגרון, תחושה מזעזעת, מזל שהוא השפריץ לי קודם באף, התחושה מתערפלת, אני בולעת כמו מקצוענית, הוא שולף אותו החוצה בהנאה, נותן לי ליטוף על הכתף, "זה נגמר" הנה טישו, תנגבי ובואי לשולחן.
אני מנגבת, מקנחת ומתיישבת מולו, "ובכן גברת המפקדת, אני לא יודע מה יש לך, תחזרי עוד שבועיים, נראה אם את עדיין חיה " הוא מחיייך, אני לא כל כך...
מה עם הדימום דוקטור ?
תשתדלי לא לקנח את האף, תשפריצי פעמיים ביום מזה (הוא נותן לי מרשם לאיזה תרסיס אנטי אלרגי), תחזרי אליי עוד שבועיים נראה אם זה מתפתח למשהו רציני יותר.
תגיד לי דוקטור, כל הדימום הזה לא מסוכן ?
"אני לא יודע, בגלל זה אני רוצה לראות אותך שוב. (אחרי שהוא יחזור מחופשת סקי כמו ששמעתי את הפקידה שלו מקשקשת בחוץ)
טוב, תודה רבה, היה לא ממש נעים, מחייכת בנימוס ויוצאת מהמרפאה.
אז אני עדיין מדממת משני קצוות, לפחות אחד מהם ידוע ממה.
מקווה לטוב
שלי !
ורק שלי !
מעניין אם היא תתגשם או שתשאר בגדר פנטזיה בלבד...
אני עדה היום לטכס קילור שלישי של זוג מיוחד מאוד המציין 11 שנות זוגיות מוצלחת.
אני רוצה לאחל לכלבות עוד הרבה שנות תלות משותפות.
אני מכירה את שתיכן מיום תחילת הקשר המיוחד שלכן, אכן, שנים מופלאות.
זה הקשר הבדסמי הראשון שיצא לי להכיר מכל כך קרוב, אני חייבת לציין שנדיר למצוא זוג כזה מתאים.
הבוקר התחיל בטכס קילור מרגש.
שונה מעט מהמקובל, הנשלטת מבינכן העניקה לשולטת קולר חדש וטרי, החלפתן שבועות מרגשות, התמזמזתן קלות במיטה לצלילי שירים הזויים...
מיד בתום הטכס, הנשלטת החלה במצוות כיבוד, מפטמת בהתלהבות את השולטת שלה במבחר מטעמים קולינריים.
שיחקתן את משחקי השליטה שלכן, ששתיכן כל כך אוהבות, זה היה כל כך מרגש.
אני גאה להיות עדה לכזה קשר יוצא דופן.
לראות איך את מטפחת את השולטת שלך כבר שנים, מניקור, פדיקור, תספורות, פיטום, אהבה נטולת תנאים.
איך כל בוקר את מתעוררת וכל מה שמעסיק אותך זה למלא אחר כל רצונותיה של השולטת העדינה שלך, דבר כזה לא רואים כל יום !!
איך שאת קושרת את השולטת שלך ברצועה ומוליכה אותה, מציגה אותה לראווה ברחבי העיר...
מזל טוב לשתיכן, אני יודעת ששתיכן רוטטות עכשיו כשאתן קוראות את הבלוג שלי, מגיע לכן !
זמיה א' וזמיה ב' עוד הרבה שנים של אושר
אוהבת את שתיכן המונים
המשפיטה של שתיכן.
