מה לעזאזל

זו הייתה הטיסה שלי.

זה המושב שלי, אתה יודע.

זוכר? זה שלא רצית להחזיר לי עליו את הכסף ששילמתי, למרות שאתה מרוויח פי 3 ממני ואני עובדת בשביל פרוטות?

זה המלון שלי.

אני הייתי אמורה להיות שם עכשיו.

זו החופשה שלי.

אבל לא לקחת אותי.

לקחת אותה.

אתה כזה שקרן מטונף.

הבטחת לי שאין כלום.

ידעתי ברגע שעזבת אותי שמשהו מסריח פה.

לא סתם זורקים את "אהבת חייך" לפח.

ועדיין, אני לא מבינה.

כל יום אמרת לי כמה שאני יפה והיא מכוערת.

אני לא דוגמנית, זה נכון. אבל אני ספורטאית איכותית והגוף שלי השתנה לחלוטין בשנה האחרונה.

כל יום הזכרת לי כמה שאני חכמה.

נכון, את הדוקטורט עוד לא סיימתי. אבל באופן מוכח, יש לי השכלה יותר גבוהה משלה.

כל יום הזכרת לי כמה שאני כותבת יפה.

אתה זוכר כשהתחלתי לכתוב את הרומן הראשון שלי? זוכר כשחיטטת לי במחשב כדי לקרוא, למרות שאני לא רציתי שתראה את זה כי התביישתי?

ומה אתה אמרת?

רק דברים טובים.

זוכר כשרצית להוציא לי אותו בתור ספר?

זו הייתה אמורה להיות מתנת יום ההולדת שלי. להחזיק ביד את יצירת האומנות שלי.

כמה ספרים אתה מוציא לה?

כמה דברים היא כותבת שראויים למראה אדם?

גם מה שאני כותבת, לא ראוי להגיע לעיני אנשים.

אז למה אני כותבת את זה?

כדי להזכיר לעצמי שוב ושוב.

מזל שלא התחתנתי איתך.

אפס.