מה לעזאזל

הסתכלי על חצי הכוס המלאה.

זה משהו שאומרים לנו יותר מדי.

קראתי פעם שילדים עם דיכאון נוטים לראות את הדברים החיוביים בתוך כל הרע שהם אוכלים, כדי לשכנע את עצמם שהכל בסדר.

בואו נעשה ניסוי קטן.

העור שלי צורב.

אבל בדיוק עשיתי קעקוע חדש.

הבטן שלי כואבת ונפוחה.

אבל זה בגלל התרופות שאמורות לרפא את החיידק האלים שיש לי בקיבה.

אני לא מצליחה לאכול כמעט כלום.

אבל שוב, תרופות וכדומה.

כואב לי הראש.

אבל זה בגלל שאני תולה את עצמי הפוך יותר מדי (כל אחד והתחביבים שלו).

לא קיבלו אותי לקורס בקיץ.

אבל זה נותן לי זמן להריץ חלטורות ולעשות קופה כמו שנה שעברה.

השרירים שלי כואבים.

אבל זה בגלל שאני מתמידה באימונים יותר מפעם.

הפסדתי חופשה בחו"ל.

אבל הרווחתי חופשה מושלמת מטעם העבודה שלי.

איבדתי את השפיות שלי.

אבל ממילא לא השתמשתי בה יותר מדי קודם לכן. אם כבר, היא רק הפריעה.

איבדתי את ארוסי.

אבל לא מגיע לי לחיות עם אדם שקורא לי שקרנית באופן יומיומי ושוטף.

איבדתי את עצמי.

אבל ממילא לא אהבתי את מה שהיה.

אם כך, האבחנה ברורה.

100% דיכאון מז'ורי.

טוב לדעת שהפסיכיאטר לא טועה לעיתים קרובות.