מה לעזאזל

לפעמים אני תוהה לעצמי

מה היה קורה אם הייתי מקשיבה לך.

עברה כבר קצת יותר משנה מהיום שבו החלטתי להתחיל לרקוד.

כעסת עליי.

אמרת שזה פרובוקטיבי.

אמרת שזה זנותי.

שאלת למה לעזאזל להתלבש ככה?

כי ככה מתלבשים!

בסוף נכנעת, אבל בלי לצלם.

ואז התחלתי לצלם.

ושוב רבנו.

בסוף נכנעת, אבל בלי להעלות לרשתות החברתיות.

ואז התחלתי להעלות.

ופה כבר איבדת את זה.

אולי בצדק.

והיום?

כל החיים שלי סובבים סביב זה.

מהרגע שהלכת, הבנתי.

רק לעצמי אני דואגת.

אני חייבת להמשיך להתאמן, ואם לא - אמות מבפנים.

מזל שלא הקשבתי לך.

לא זה מה שהרס את הקשר שלנו.

אלא חוסר האמון שלך בי.

פשוט לא יכולת לקבל את העובדה

שזה שאתה עשית לי משהו

לא אומר בהכרח שגם אני אעשה זאת.

אגב, בהקשר של הפרסום הקודם

האימון גרם לי להרגיש נפלא :)

אסור לי להפסיק להתאמן.

לעולם.

אני לא יכולה לחזור למקום האפל בו הייתי.