מה לעזאזל

אני במחסום כתיבה.

בין החמורים שאי פעם היו לי.

אני לא מצליחה לכתוב כלום.

יש לי ארבעה סיפורים שמחכים להמשך.

הראשון על סמים ובגידות.

השני על סחר בבני אדם ואונס.

השלישי על מלחמה ומוות.

הרביעי על שקרים ותכנונים נבזיים.

אגב, כולם אירוטים :)

אבל כל יצירות האומנות שלי קפואות.

בואו נעשה ניסוי.

אני אנסה להמשיך לכתוב.

פרק 22 בסיפור השלישי, זה עם המלחמה.

אני פשוט אכתוב פה כל מה שעולה לראשי.

אתם בכלל לא צריכים לקרוא.

בעוד כמה ימים, אקרא זאת שוב, מהצד.

אם יהיה טוב, אשתמש בזה.

אם לא...

טוב, זה לא שפגעתי במוניטין שלי, נכון? :)

איך הוא יכול לצאת מהחדר ככה? להשאיר אותי פה?

אז מה אם צעקתי שיילך?

אין דבר שאני רוצה יותר מאת מגע ידיו עליי.

הוא לא שיקר לי מעולם.

תמיד ידעתי שהוא לא יוכל לנטוש את שדה הקרב בשבילי.

מי אני בכלל?

אני בטוחה שאני סתם עוד מטרה בדרכו.

הוא בטח התערב עם אחיו, כמה זמן ייקח לו להכניס אותי למיטה.

לעזאזל, איך יכולתי ליפול ככה?

אני פותחת את זרם המים במקלחת.

אני רוצה לשטוף אותו ממני.

המים שורפים אותי.

זה כל כך טוב.

העור שלי נהיה אדום.

הראש שלי נהיה מסוחרר.

זיעה נוטפת ממני.

גם דמעות.

"איך יכולת?" אני ממלמלת לעצמי.

אבא שלי היה מתבייש בי אם היה יודע שככה אני מרגישה.

שהתאהבתי באויב שלו, באדם שאת כל חייו הקדיש להפילו.

הקרב שלנו אבוד.

זו לא שאלה של האם, אלא של מתי.

אנחנו ניפול בסוף.

הוא יותר חזק, יותר ערמומי, יותר רשע.

למה התאהבתי באיש הזה?!

זה בסך הכל משחק.

מי יישבר ראשון?

ככל שעובר הזמן התשובה מתבהרת לי.

אני.

אני אהיה זו שתישבר מולו.

אני כבר שבורה.

הוא רק עוד לא יודע את זה.

לא אוכל להמשיך לזייף עוד הרבה זמן.

הגעת עד לפה? יופי :)

אני לא מעוניינת בביקורת, זה בסך הכל ניסוי.