הייתה לי פנטזיה
בעצם, אני חושבת שהיא עוד קיימת בתוכי
אני לא יודעת להסביר לגמרי למה.
כשהייתי עם בן זוגי לשעבר, הייתה לי פנטזיה לעשות אורגיה איתו.
לא שלישייה
לא רביעייה
גם לא חמישייה
יותר בכיוון של שלושים
אולי ארבעים
אפילו חמישים
רציתי להיות בחדר עם כמות של אנשים שלא ניתן לספור.
הוא תמיד התנגד.
הוא אמר שזה יהרוס אותנו.
לא שזה משנה, כן?
גם ככה נהרסנו.
הייתה תקופה שניסינו לבדוק, אבל מסתבר שזה לא כל כך פשוט למצוא קבוצה של חמישים אנשים שרוצים לשכב אחד עם השני במקביל.
אף פעם לא ידעתי להסביר לו למה.
אבל משהו בזה מרטיב אותי ברמות לא הגיוניות.
רציתי את האפשרות להחליף, לבחור עם מי, איפה, איך ומתי.
רציתי את האפשרות לשבת בצד ולנוח לכמה דקות, בידיעה שאף אחד לא מחכה לי שאתאושש.
רציתי להרגיש את זה.
מכל כיוון.
מכל זווית.
בכל דרך שבה אפשר.
רציתי להביט לו בעיניים כששנינו עם אנשים שונים לחלוטין, לחייך אליו ולהגיד לו רק מילה אחת.
תודה.
היום אני יודעת שזה כבר לא יקרה.
אני מצטערת שלא התעקשתי איתו יותר.
חבל לי שלא עשינו את זה.
יעבור הרבה זמן עד שיהיה מישהו נוסף
שארגיש בנוח לספר לו
על הסטיות הקטנות
שאני מחביאה במרתף
והוא?
אולי יקבל
אולי יברח
בשני המקרים
אני תמיד אחשוב על זה.
אני חושבת שאני חולה.
