מה לעזאזל

ולפתע הבנתי

שכל אותם הבחורים בהם אני מתאהבת

פשוט מזכירים לי

אותך.

כל מה שיש בהם

אלו דברים שראיתי בך

לפני כל כך הרבה שנים.

אני מתגעגעת אליך כל כך.

אבל אני חזקה.

אני לא אפול מולך שוב.

אני לא אבכה ואתחנן אליך שוב.

אני רוצה שתהיה שלי.

אבל אתה לא רוצה.

וזה בסדר.

אני מבינה אותך.

גם אני לא הייתי רוצה אותי, אם לא הייתי אני.

אבל אני כן אני, ואני תקועה איתי.

ואני מתה מבפנים.

מעבירה את הזמן

בשיחות עם אנשים

שלא ייתנו לי חצי

ממה שאתה יכולת.

אתה חסום מכל כיוון, אין סיכוי שתוכל ליצור איתי קשר.

ולי יש אגו גבוה ועמוד שדרה רציני, שנינו יודעים שאני לא אפנה אליך שוב, אחרי הפעם האחרונה שבה הבטחתי שזה לא יקרה יותר.

אז מה מטרת הטקסט הזה?

להוריד מהלב שלי את האבן הזו שנקראת

אתה.