שברת לי את הלב
כל כך חזק
כל כך כואב
ובלי להתכוונן בכלל
כשחשבתי שאני חסינה לך
כשחשבתי שהכל יהיה בסדר
האמנתי שמשהו יהיה שונה.
ומה לך יש לומר?
"אני מצטער".
דאמ אתה באמת צריך להצטער.
אבל אני אוגרת את כל הכוחות שלי
מחייכת חיוך שבור
ואומרת בשקט
"אין על מה"
למרות ששנינו יודעים שיש.
הכל היה דפוק
הכל התקלקל
ולמה?
זה באמת היה שווה את זה?
עכשיו כשזה נגמר, כשהאסון מאחורינו
זה באמת היה שווה לאבד אותי?
וניסיתי
באמת שניסיתי
הצבת לי כמה תנאים
ואני אמרתי בסדר
ואני הצבתי תנאי אחד
ואתה אמרת לא.
למה לא?
זה דיי לגיטימי, כל מה שביקשתי.
הדבר האחד הזה.
הדבר הקטן הזה
שהופיע גם בדרישות שלך, דרך אגב.
אני לא כועסת
רק מאוכזבת
כואבת
עצובה
דומעת
אבל לא כועסת.
אולי יום אחד תבין את זה.
אני מקווה שהקשבת לי
והפסקת לקרוא את הלב שלי, שפרוס פה על השולחן.
אבל אם אתה בכל זאת פה
אני מקדישה לך שיר
שאני אוהבת לשמוע בנסיעות
שיר שגורם לי להרגיש
קצת יותר טוב.
האזנה נעימה :)
