מה לעזאזל

אף פעם לא הייתי מרוצה ממני.

תמיד הסתכלתי על הילדה במראה ושנאתי אותה.

קיללתי אותה.

איחלתי לה את כל הרע שבעולם.

אבל גם ריחמתי עליה.

כי היא באמת ניסתה.

להיות רזה

להיות יפה

להיות מושכת

והיא תמיד הייתה מגעילה.

מזעזעת.

אתמול אכלתי.

אכלתי המון.

נוסיף לזה את הדימום החודשי ומה נקבל?

בטן נפוחה ועגולה שלא מביישת היריון בטרימסטר השני.

הזדעזעתי ממה שראיתי מולי.

אבל הדבר המעניין הוא מה שקרה הבוקר.

קמתי מהמיטה לשטוף פנים.

התהלכתי בעירום לשירותים 

(כי אני ישנה בעירום, אני לא אתלבש בשביל לשטוף פנים, לעזאזל)

שטפתי את הפנים

ואז היא ניצבה מולי.

מה זו הבטן הזו?

היא כמעט שטוחה!

מה זה החזה הזה?

כל כך יפה כשהוא מביט אליי ככה

מה זה השיער הזה?

ארוך ורך כמו משי!

מי את, ילדה?

אני לא מזהה אותך.

הקעקועים והעגילים נראים לי מוכרים

העיניים העייפות לחלוטין משדרות תחושה של בית

ועדיין

את כל כך זרה לי.

במשך כל כך הרבה זמן הייתי איתך

כי חשבתי שאתה מושלם.

אמרתי לעצמי שלעולם לא אשיג מישהו ברמתך.

ובוקר אחד אני קמה

מביטה במראה

ורואה בחורה שיכולה להשיג כמעט כל אחד.

תיהנה עם התחליף שלי

(עד כמה שאפשר)

אני הולכת לגלות את העולם.

Let the journey begin :)