פעם היו אומרים
שהשכלה היא פריווילגיה של עשירים.
סירבתי להאמין בזה.
גם לילדים שלא שוחים בזהב מגיע ללמוד.
ואז קיבלתי את מאזן החובות שלי לשנה האקדמית הקרובה.
וואו.
זה לא סכום אמיתי
נכון?
לא יכול להיות שזה הסכום שאני משלמת ל-12 חודשים!
מה יהיה בשנה הבאה?
איך אוכל להבטיח שאצליח להגשים את החלום שלי?
ברור שאני אגיד בקשות למלגות.
כל מלגה שאפשר.
מה אכפת לי?
כל החיים הייתי ילדה טובה
לא לקחתי מה שלי מגיע לי
ואם לקחתי
אז דעו לכם שהגיע.
למה תמיד הטובים נדפקים?
השנה המצב שלי קשה יותר מפעם.
אני חייבת את המלגות האלו
אני חייבת את הסיוע של האוניברסיטה
לא מגיע לי להישכח.
אני מפחדת.
אני מפחדת שלא אקבל מלגה.
אני מפחדת שכמה שקלים
זה מה שיעמוד ביני
לבין הגשמה עצמית.
החלום שלי מחכה מעבר לפינה.
אני לא יכולה לוותר עליו.
העיקר להוסיף 700 מיליון לתקציב של הישיבות המזדיינות של החרדים יש.
אבל סטודנטים שזקוקים לסיוע?
חפשו מי ינענע אתכם.
בושה.
