מה לעזאזל

מתחשק לי לספר לכם עוד סיפור.

אחרי שסיפרתי את הסיפור של עמית לפני כמה פוסטים

עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור אחר.

 

זה הסיפור של דוד.

כשהייתי בת 18 הייתי מלצרית במסעדה חמודה בעיר בה גרתי.

יום אחד הגיע בחור בשם דוד לעבוד אצלנו.

דוד היה בן 24 (אם אני זוכרת נכון)

גר בבניין שמול המסעדה

אחותו הגדולה הייתה לקוחה קבועה שלנו

אז היא דיברה עם הבעלים והוא נכנס למלצר אצלנו.

בהתחלה היה נחמד.

דוד היה נחמד.

הוא היה צוחק איתנו ומתבדח הרבה

אפילו פעם אחת הוא התבדח איתי שהוא יהיה הדייט שלי לנשף הסיום.

לאט לאט דברים התחילו להשתנות.

דוד היה בין המלצרים המבוגרים

מה שגרם לו להיות קצת שתלטן.

היה מסתובב לו כמו טווס

מחלק לכולם הוראות

ומילא זה

אבל הוא חילק הוראות גם לי!

אני לימדתי אותו את העבודה במקום ואת נהלי המקום

והוא הרשה לעצמו להתנהג כאילו הוא מנהל אותי.

התעצבנתי.

עזבתי את העבודה.

(בדיעבד אני מבינה כמה שזה היה ילדותי)

חיפשתי מקום אחר אבל לא מצאתי אף מקום שהרגשתי בו בנוח כמו המסעדה ההיא.

אז אחרי שבועיים פניתי למנהל וביקשתי ממנו לחזור לעבוד.

הוא הסכים.

רק סיפר לי שבוצע שינוי קטן במקום.

מעכשיו דוד לא מלצר

דוד מנהל משמרת.

פאק מי.

 

במשך חודש ניסיתי להתנהג כאילו הכל רגיל מבחינתי.

כמה שפחות לריב איתו

כמה שפחות לתת לו לראות כמה שהוא מעצבן אותי.

ואז הגיע יום שישי אחד 

בו ישבתי עם החברים שלי מהעבודה

באמצע הלילה באיזה פארק

(ככה זה היה אצלנו)

ואחד מהם אמר לי

"שמעתי את דוד מדבר עלייך בעצבים

הוא מתכוון לפטר אותך".

מה?!

האפס המאופס הזה מתכוון לפטר אותי?!

רתחתי מזעם.

מי שהוא שידבר עליי ככה?!

מאז הגישה שלי השתנתה.

הבהרתי לכל צוות העובדים

אני לא עובדת משמרות עם דוד יותר.

והצלחנו לשמר את הסטטוס הזה במשך חודש.

עד שיום אחד בלית ברירה

הבחורה שעשתה את הסידור שמה אותי במשמרת שלו.

פאק מי.

ועוד משמרת סגירה.

זה אומר להיות איתו עד השעות הקטנות של הלילה.

אין ברירה

שולפים את הקוצים

אמרתי לו בפנים

"שנינו לא רוצים שאהיה כאן היום איתך

אז בוא נימנע מלדבר אחד עם השנייה".

כמה דקות לאחר מכן

אחת העובדות הגיעה אליי ואמרה לי

"את ממש פוגעת בו

מה הוא כבר עשה לך?

הוא לא מבין למה את כל כך רעה אליו".

עניתי לה בשקט

"יש לי את הסיבות שלי".

 

באותה התקופה החלו לאכוף חוק עירוני חדש

שאומר שאסור לעשן בשטח החיצוני של המסעדה

אבל אנחנו לא ידענו על זה.

בשעה 23:00 הגיעו שני פקחים וביקשו את האחראי.

דוד יצא אליהם.

אנחנו כבר היינו באמצע הסגירה

ומחוץ לחלון ראינו את דוד מתווכח עם הפקחים בכעס ובצעקות.

כשסיימנו לנקות בפנים, יצאתי החוצה עם מטאטא.

הוא ישב מחוץ לשטח המסעדה ועישן סיגריה.

זו הפעם הראשונה שראיתי אותו מעשן.

"מה קרה?" שאלתי אותו.

"הפקחים מאשימים אותי בכל המעשנים שהיו פה" הוא אמר

"רוצים לדפוק לי באופן אישי דו"ח רציני על העניין" הוא הוסיף.

הבטתי בו בשקט לכמה שניות

ולבסוף אמרתי לו "אוקיי.

לא אכפת לי".

הסתובבתי.

"מה כבר עשיתי לך?!" הוא קם ושאל בכעס.

הסתובבתי אליו חזרה.

העפתי את המטאטא מהיד.

"שמעתי אותך מדבר על איך שתפטר אותי" אמרתי לו בכעס.

הוא הרים גבה.

"את סתומה?!

דיברתי על דניאל!

ואם את לא שמה לב

היא כבר לא עובדת כאן!"

 

פאק מי.

שרפתי בנאדם בלי סיבה.

הבטתי בו המומה.

לא ידעתי מה לומר.

"למה לא דיברת איתי?" הוא שאל.

ובכנות? לא הייתה לי תשובה טובה.

"אני מצטערת" אמרתי לו.

הוא חיבק אותי והצטער גם הוא.

 

הסגירה המשיכה ברוגע.

סיימנו לעבוד בסביבות השעה 2:00.

"תחזיר אותנו הביתה?" שאלתי את דוד.

"בטח" הוא חייך והלך להביא את האוטו.

מהבית שלו.

הוא הלך במיוחד להביא את הרכב.

החברים היו בשוק.

ממתי אני מדברת איתו?

ממתי אני מחייכת אליו?

ממתי אני מבקשת ממנו דברים?

דוד הגיע תוך דקה

הרכב היה מהמם

לא זוכרת איזה רכב זה היה

אבל זוכרת שהוא היה חדש ויפה.

דוד פתח לי את הדלת מקדימה

העובד השני ישב מאחור.

דוד נסע ממש מהר לבית של העובד השני.

בערך 100 קמ"ש בתור העיר.

הוריד אותו.

עכשיו נשארנו לבד.

התחלתי לכוון אותו לבית שלי.

פתאום הוא נוסע לאט.

20 קמ"ש

אולי 30.

מה קורה כאן?

הגענו אליי הביתה.

הוא עצר את הרכב והמשכנו לדבר

קשקשנו כמה דקות והוא הרים את בלם היד.

מעניין.

המשכנו לדבר.

הבטתי בשעון.

6 בבוקר.

היינו בשוק.

יכול להיות שדיברנו 4 שעות רצוף?

הרגשתי טוב.

זה היה כל כך טבעי לשבת מולו ולדבר.

לקראת סוף השיחה סיפרתי לו על הפעם ההיא שהתאהבתי בטבעוני

ושהצעתי לאותו הטבעוני שנלך לאכול המבורגר

ואז הבחור סיפר שהוא טבעוני

וכמה ימים לאחר מכן העיף אותי כי אני "רוצחת חסרת רגישות".

דוד צחק.

השעה התחילה להתקרב ל-7:00

ודוד היה חייב ללכת.

יצאתי מהרכב

"היה לי כיף" חייכתי אליו.

הוא הביט בי ואמר

"כשאני אקח אותך לדייט

זה לא יהיה המבורגר"

ונסע.

עמדתי שם כמה שניות בשוק.

זו הייתה הצעה?

 

החודש העוקב היה רגוע וחלש.

דוד התרחק ממני.

לאט לאט

התחלנו לדבר פחות ופחות

עד תאריך תחילת הלימודים

בו הוא עבר לגור בבאר שבע.

ביום הראשון ללימודים כתבתי לו הודעה 

"בהצלחה בתואר :)"

הוא לא ענה לי.

נשבר לי הלב.

 

 

לסיפור יש המשך.

אתם מעוניינים בו?

זה תופס טוויסט מעניין ;)