הסיפור ממשיך מאותה הנקודה שעצר הקודם.
רק שמכאן והלאה
זה כבר לא הסיפור של דוד
האמת היא
שאפשר לומר שמעכשיו
זה הסיפור של דן.
דוד לא ענה כשכתבתי לו את ההודעה בתחילת שנת הלימודים.
והאמת שזה ממש כאב לי.
לא הבנתי למה.
מה עשיתי?
למה הוא מתעלם ממני?
בתחילת שנת הלימודים הראשונה
שידכו לי בחור
שגרם לדוד לצאת לי מהראש מהר מאוד.
ועדיין
פה ושם
שאלתי את עצמי
למה דוד בחר לסיים הכל ככה?
עברו שלוש שנים.
היו הרבה דברים.
במהלך השנים האלו
בן הזוג שכל כך אהבתי
פגע בי.
הוא הכיר מישהי אחרת ועזב אותי לטובתה.
בסוף הוא חזר
ואני הסכמתי לסלוח
אבל מאז הדברים לא היו אותו הדבר.
כמה שבועות לאחר המבחן האחרון שלי
היה טקס מיוחד לכבוד סיום הלימודים
(לא של האוניברסיטה
אלא אחד אחר)
היינו כולנו אותו סוג של אנשים
אלו שהלכו ללמוד ישר בגיל 18
מכל הארץ
בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה.
מכיוון שהטקס היה חשוב ורשמי
היה עלינו להגיע בבוקר לחזרות
למרות שהטקס היה רק בערב.
ביום שלפני הטקס
רבתי עם בן הזוג שלי
וביקשתי ממנו שלא יבוא.
ביקשתי ממנו שלא נדבר במהלך היום
כי נפגעתי ממנו ממש.
רציתי ממנו קצת שקט.
הגיע היום של הטקס
חיפשתי את החברים שלי בבוקר לפני החזרות
והנה יושבים להם כל החברים שלי יחדיו
וביחד איתם יושב מישהו שאני לא מזהה.
אני לא מאמינה.
זה דוד?!
אני משפשפת עיניים ומנסה להתמקד בדמות.
לא.
זה לא דוד.
הוא רק ממש ממש ממש דומה לו.
למה הוא עם החברים שלי?
מי הוא בכלל?
התיישבתי לידם.
דיברתי איתם.
ניסיתי לא להביט בו
אבל הדמיון פשוט מטורף.
זה אשכרה הבחור ששבר לי את הלב לפני כמה שנים.
דיברנו קצת.
קוראים לו דן.
הוא מכיר את אחד החברים שלי כי הם למדו יחד באותו המוסד.
לאט לאט התקרבתי לדן
התחלנו לדבר במהלך כל היום הזה
אפילו היינו קצת לבד.
הוא סיפר לי על עצמו
ואני סיפרתי על עצמי.
רק פרט אחד שכחתי לספר לו.
שאני בזוגיות כבר כמעט שלוש שנים.
הוא ביקש את המספר שלי.
לא יכולתי לסרב.
ולא יכולתי לספר את האמת.
לא הצלחתי לבטא את המילים.
הטקס נגמר.
אני ודן התחבקנו בסופו
וכל אחד הלך לדרכו.
המשכנו לדבר.
בינתיים אני ובן זוגי השלמנו
כי ככה זה היה אצלנו.
היינו רבים עד כאב
ואז בוכים שאנחנו רוצים לחזור.
ביום שישי בן זוגי הסתכל לי קצת בטלפון
ואז מצא את השיחה עם דן
ופה הוא הבין שמשהו לא טוב קרה.
הוא צעק
צרח
השתולל
קרא לי בוגדת
אבל ניסיתי להסביר לו
שכלום לא קרה
רק חשבתי
אבל לא הייתי עושה כלום!
"אני אוהבת אותך ורק אותך" ניסיתי להסביר
אבל הוא לא שמע שום דבר מבעד לכאב שלו.
ובכנות
אפשר להאשים אותו?
אחרי כמה שעות הוא נרגע.
ניתקתי קשר מדן.
אבל בן זוגי מעולם לא סלח לי על מה שקרה שם.
בסופו של דבר
הוא יצר לעצמו תדמית שגויה שלי
שכנע את עצמו שאני בוגדנית
וסיימנו את הקשר שלנו כמה חודשים לאחר מכן
כי הוא חשב שאני בוגדת בו עם מישהו אחר.
רוצים לשמוע את דעתי?
בעיניי זה צבוע.
סלחתי לו על הגברת ההיא
שזו שהוא עזב אותי בשבילה
אבל הוא לא סלח לי על דן
למרות שמה שהרגשתי לדן
לא היה קשור אף פעם לדן
זה היה בגלל דוד.
מה אתם חושבים?
בגדתי בו?
הוא בגד בי ראשון?
אולי שנינו בכלל בגדנו אחד בשנייה?
אין תשובות לא נכונות :)
