מה לעזאזל

אז כמובן

שכל היי נגמר בשלב מסוים.

הגיע הזמן לדבר על המקרה הרע שקרה

בסוף השבוע האחרון.

(מי שלא קרא את הפוסט הקודם - זה הזמן :))

 

אחרי שהגעתי אל אהובי

והראיתי לו כמה תמונות

הוא סיפר לי שאנחנו יוצאים למועדון שהוא אוהב.

יש שם אירוע מיוחד מאוד שהוא רוצה לנכוח בו.

אין לי בעיה עם זה.

היה גם מתחם שהיה מושלם בשבילי.

אז הגענו

היינו טיפה יחדיו

אבל מהר מאוד התפצלנו

כי כל אחד רצה את המתחם שהוא אוהב.

נפגשנו מדי פעם

בכוונה או במקרה

אבל לא היה לחץ.

עד שמישהו זיהה אותי.

 

שמעתי קול מוכר קורא לי.

הרמתי את הראש.

זיהיתי את האדם.

אלכסיי.

חבר מאוד טוב של ארוסי לשעבר.

איך הוא זיהה אותי?!

לא חשוב.

תמיד חיבבתי את אלכסיי.

נתתי לו חיבוק גדול.

"גם דניאל פה"

אלכסיי אמר.

דניאל הוא החבר הכי טוב של ארוסי לשעבר.

הסתכלתי הצידה

ודניאל באמת היה שם.

חיבקתי גם את דניאל.

רגע.

אם שניהם פה

אז זה אומר...

פניתי לדניאל ושאלתי אותו

"גם הוא פה?"

אפילו לא נקטתי בשמו.

דניאל אמר לי ברוגע

"כן הוא מאחורייך"

הסתובבתי בבהלה

לא היה שם אף אחד.

"מטומטם!"

צעקתי על דניאל

והוא צחק.

"לא הוא לא פה"

דניאל אמר

"הצענו לא לבוא אבל הוא לא רצה.

את יודעת איך הוא

קמצן"

צחקתי קצת

ומיד מיהרתי למתחם של אהובי.

כתבתי לו הודעות

ביקשתי שיגיע אליי

אבל הוא לא ראה אותן בזמן.

ואני?

קיבלתי התקף חרדה.

אבל ניסיתי לשדר עסקים כרגיל.

לבסוף כשלא מצאתי אותו

חזרתי למתחם שלי

והוא הגיע רק אחרי עשר דקות.

לא כעסתי.

על מה יש לי לכעוס?

אבל סיפרתי לו מה קרה.

הוא שאל לבסוף

"אז הוא פה או לא?"

עניתי שלא.

הוא הביט בי לרגע אחד נוסף

ולבסוף שאל

"את רוצה שנלך?"

 

זה הדבר הכי מתוק שהוא היה יכול לשאול.

האירוע הזה כלל את כל החברים שלו

אבל בגלל המאורע הקטן הזה

בגלל הטריגר שקיבלתי

הוא היה מוכן לזרוק הכל לפח

וללכת משם איתי.

 

"לא"

עניתי

כי לא הייתי סולחת לעצמי אם הייתי מוציאה אותו משם.

אז נשארנו עוד שעתיים

ראיתי אותם שוב ושוב ושוב

והטריגר הכה בי שוב ושוב ושוב.

 

אני יודעת שאין סיבה

כי הוא לא היה שם

אבל אני מבינה היום

מה שלקח לי המון זמן לקבל.

הקשר איתו עשה אותי טראומתית.

הוא מופיע בסיוטים שלי

בפחדים הכי גדולים שלי

הוא הדבר האחרון שאני מוכנה להתמודד איתו בחיים.

הוא הפחד הכי גדול שלי.

 

כמובן שאהובי יודע הכל

לא הסתרתי ממנו אף פרט בנוגע לקשר ההוא

ולצלקות שאני סוחבת ממנו

בגלל זה אהובי ידע

ויודע עד עכשיו

שאם הוא כן היה שם

אנחנו לא היינו נשארים שם אפילו עוד דקה.

כי זה או שאני הייתי מקבלת התקף חרדה גדול

או שהוא היה מקבל אגרוף מאהובי.

ויודעים מה?

אולי אפילו שניהם.

 

 

לפחות לא הייתי שם לבד.