אם עץ נופל ביער
(אזהרה - פוסט ארוך)
ולא היה שם אף אחד
לא אנשים
לא חיות
שום דבר
האם הוא באמת השמיע צליל?
מכירים את השאלה הזו?
שאלה פילוסופית.
שאלה ממש מטומטמת
כמו רוב השאלות הפילוסופיות
אבל
כיאה לשאלה פילוסופית טובה
הרהרתי בה המון.
בהתחלה חשבתי שכן.
צליל הוא אנרגיית קול.
אני זוכרת טיפה פיזיקה מכיתה ח
וזוכרת שגלי הקול זזים להם במרחב.
ואז חשבתי שלא.
כי הגלים אכן זזים
אבל הם נקראים צליל רק כאשר הם פוגשים מישהו או משהו
שיכול לפענח אותם לכדי צליל.
היום אני לא ממש בטוחה מה התשובה הנכונה.
מה שכן
השאלה הזו מתרגמת את עצמה להרבה שאלות דומות
ואשאל אתכם אחת שהטרידה אותי רבות תקופה מסוימת.
אם את מתארסת לבחור שאת אוהבת
אבל לא סיפרת לאף אחד
אין אף סממן שמראה על זה
האם אתם באמת מאורסים?
תנו לי להסביר.
ישבתי בעבר לנהל שיחה רצינית עם בן זוגי לשעבר
(כמובן כשהוא היה עדיין בן זוגי).
החלטנו שקשה לנו בנפרד
אבל במצב הנוכחי
ובתנאים שאני מקבלת מהעבודה
אני לא יכולה לעבור לגור איתו.
ואז ביררתי קצת.
אישה נשואה במעמדי
מקבלת תנאים יותר טובים
שכר יותר טוב
איכות חיים אחרת.
אז ישבנו וחשבנו
והגענו למסקנה
שאנחנו כבר הרבה שנים ביחד.
אולי שווה שנתחתן.
גם אם זה היה קורה
זה לא היה אירוע רגיל.
לא היה שם כל מה שיש בחתונה.
קודם כל
לא הייתה טבעת.
אני לא אוהבת טבעות
זה תכשיט מאוד מציק.
אמרתי לו שאני לא צריכה טבעת
שעדיף שישמור את הכסף שלו לחיים המשותפים שלנו.
גם הצעת נישואין לא הייתה.
לא הלכתי בשביל ורדים
לעבר שלט מפלסטיק במחיר מופקע
הוא לא ירד על ברכיו
הוא אף פעם לא שאל.
לא היו עדים
לא היה אירוע של אירוסין.
בסך הכל ישבנו ודיברנו קצת.
כמובן שלא היה גם סטורי עם טבעת על האצבע.
זה הכי מטומטם בעיניי.
גם אם הייתה טבעת
לא הייתי עושה כזה.
גם אירוע לא היה בתכנון.
גם כי אני נגד
וגם כי הוא לא נחשב יהודי
אז בכלל לא היה מתאפשר לנו לעשות זאת כאן.
התכנון היה לטוס לחופשה של כמה ימים
להתחתן בחתונה אזרחית בחו"ל
ולשוב לארץ עם התעודה.
אפילו לא סיפרנו לאף אחד.
מה אכפת לאנשים שאני מתחתנת
אם אין אירוע
אין שמלה לבנה
ואין לאנשים תירוץ לצאת מוקדם מהעבודה באותו היום?
הרבה דברים שצריכים להיות בחתונה לא היו.
מה כן היה?
הייתה הבטחה
היו תוכניות לטווח הרחוק.
אל תטעו
אני לא מתגעגעת אליו בכלל
יש לי גבר אמיתי
אחד שאוהב אותי ודואג לי
אז למה אני שואלת את זה?
כי ישבתי לדבר על הנושא עם האהוב שלי.
זה היה סתם כדרך אגב
לא תכננתי את זה
במקרה סיפרתי לו מה דעתי.
סיפרתי לו שאני שונאת חתונות
לא אעשה אירוע כזה בחיים
מיותר ומטופש בעיניי.
הוא דיי הסכים איתי
אבל הוא אמר לי
"כשארצה להתחתן איתך
אקח אותך לעשות קעקוע יחדיו.
זו תהיה טבעת הנישואין שלנו".
אבל זו לא תהיה חתונה
גם פה לא יהיה אירוע
גם פה לא אלבש שמלה לבנה
גם פה לא אזמין אנשים לבוא לראות.
מה כן יהיה?
הבטחה.
חרוטה בעור.
איחוד של שתי נשמות לאחת.
אז גם פה עולה השאלה
אם נחליט להתחתן בחתונה אזרחית
בלי לספר לאיש
האם נהיה מאורסים
או סתם ילדים שחיים באשליות?
אני באופן אישי כן מרגישה שהיינו מאורסים.
הייתה לי ציפייה מאוד גדולה לתאריך המתוכנן.
אגב
אם ארוסי לשעבר קורא את זה
אל תטעה
לא שיניתי את דעתי
מזל שלא התחתנתי איתך.
אפס.