אני כבר לא תינוקת.
ככה אני מרגישה לפחות.
לפני כמה ימים דיברתי פה עם אדם
שכינה אותי "ילדה"
ומסיבה מסוימת
המילה הזו ישבה בראשי ולא נתנה מנוח.
מי שקרא בפרופיל שלי אי פעם
יודע שלא כל אחד יכול לפנות אליי.
שמתי הגבלת גיל מאוד ברורה.
עשור ומטה.
לא יותר.
נראה לכם שזה עצר את מי שבאמת רצה לפנות?
חחחחחחח
ממש.
הרבה כתבו
"אני נראה צעיר לגילי"
לא מעט הוסיפו
"אני בכלל לא מרגיש בגיל שכתוב לי"
היו גם מעטים נרקיסיסטים שאמרו
"אני משהו מיוחד
עד שלא תכירי אותי
לא תדעי".
להם הכי צחקתי בפרצוף.
למה כל אחד חושב שהוא מיוחד?
היו גם כמה בודדים שאמרו לי
"אם את באמת רוצה לחוות בדס"מ
את צריכה גבר.
בני גילך הם ילדים
איש מהם לא יכול לתת לך את החוויה הנכונה.
את עלולה לקבל תמונה מעוותת".
וואלה?
כי לקבל פנייה מאדם בגיל של אבא שלי
(ולעיתים אף יותר)
בעל כוונות מיניות (או אפילו רומנטיות) כלפיי
זה בכלל לא מעוות
נכון?
ויודעים מה?
ככל שעובר הזמן
אני רק שמחה שלא הקשבתי להם.
זה בדיוק מה שהם רוצים.
לערער את תפיסת המציאות שלי
ליצור בי כזה פחד ותלות
שפשוט אפול עליהם
אכרך על זרועם
ששיקול הדעת שלי יתערער
שלא אדע מה נכון ומה לא
ושמסיבה מסוימת
אחשוב שגבר שמבוגר ממני פי שתיים ואף יותר
יידע להראות לי את הדרך.
בעולם האמיתי יש שם לתופעה הזו.
גזלייטינג.
לא סיימתי מערכת יחסים מתעללת ומפוצצת בגזלייטינג
בשביל להיות שה תמים
ולאפשר לזרים באינטרנט לעשות לי את זה.
היום מישהו אוהב אותי.
אני עדיין לא יודעת למה.
מה כבר יש לאהוב חחחחח
הוא כל כך מדהים.
הוא יפייפה.
אני מביטה בו בהערצה והערכה
והוא מזהה את המבט הזה.
שנינו ילדים אבודים.
שנינו האמנו בלב שלם שלא נזכה שוב לאהוב.
אבל איך הוא יכול היה לחשוב ככה?
הוא מושלם!
הוא כל מה שאי פעם רציתי.
אני הפגומה.
אני הלא ראויה לאהבה.
אבל משום מה
ובלי סיבה הגיונית
הוא באמת אוהב אותי.
הוא לא איש של בדס"מ
(לפחות לא באופן מוצהר)
אז הוא לא כאן
לא קורא את מה שאני כותבת.
הוא אף פעם לא ניסה לחדור לי לפרטיות.
הוא מעולם לא לקח את הטלפון שלי וניסה להסתכל בהודעות
הוא לא כועס שיש גברים אחרים בחיים שלי
להיפך
הוא מפרגן ברמות.
הוא הרשה לאדם אחר לצלם אותי בעירום.
אבל זה כבר סיפור ארוך
אם יהיה ביקוש
אספר אותו בפעם אחרת ;)
תודה על כל מה שאתה נותן לי.
אני אוהבת אותך.
