הלוואי שהיה לי אומץ
להיחשף
לחשוף את הבייבי שלי
את הסוד הגדול שלי
את הספר שלי
לתת לכל אחד את ההזדמנות לקרוא
ובינינו?
זה החלום שלי
לפרסם אותו
לראות אנשים שכל כך משתוקקים לקרוא את ההמשך
במיוחד עכשיו
כשאני עורכת ומתקנת אותו
(ואני כבר בפרק 12!)
והוא יוצא טיפה פחות מחורבן ממה שהוא.
הוא יכול להיות הצלחה מסחררת
כי העלילה באמת טובה וסוחפת
זה יכול להיות רב מכר
זה יכול להיות שובר קופות בקולנועים!
אז מה הבעיה?
שאני פחדנית
אני לא יודעת לחטוף ביקורת.
אני מרגישה שכל מי שקורא
קורא ונגעל
מביט בי במבט שיפוטי
"איך כתבת דבר כזה מטופש?!"
ואני משפילה מבט
מזועזעת
אפילו קצת בוכה.
אני לא מוכנה לזה עדיין
לא פיתחתי עור של פיל
אני מפחדת מהביקורת
אני מפחדת מהמבט המזועזע והנגעל
אני מפחדת להרגיש שכל העבודה שלי בשנים האחרונות
פחות שווה קריאה
יותר שווה זריקה.
הדבר שהכי הייתי רוצה
זה חבורת כלוביסטים
בחלוקה דיי זהה של נשים וגברים
ולתת להם לקרוא הכל.
למה?
כי זה ספר מאוד מיני
שמתאר בתוכו המון סיטואציות מיניות
אבל לא רק.
זה גם ספר עצוב
אפילו אגיד
קשה לקריאה
(אז על אחת כמה וכמה קשה לכתיבה)
ואני?
לא מוכנה לדעת שכל העבודה הקשה שלי
צריכה ללכת לפח.
אני כזו אפס.
