מה לעזאזל

לפעמים אנחנו מדברים

ואני מרגישה כאילו כלום לא השתנה.

כאילו אנחנו מי שתמיד היינו.

כאילו אני לא שונאת אותו.

ואז...

ואז אני נזכרת

שכשהייתה לו האפשרות לבחור בי

הוא בחר בה

תוך שימוש באינספור תירוצים

למה הוא לא יכול לבחור בי.

ואז עולה בי בחילה

ואז אני או מקיאה

או שותה סודה

לרוב אני בוחרת בסודה

אבל לפעמים אני מקיאה רק מהמחשבה על זה.

כשאמרתי לו

"אתה מגעיל אותי"

אני חושבת שהוא עצמו לא הבין כמה.

הוא לא מוצא חן בעיניי בכלל.

הוא לא משהו שאי פעם רציתי

יותר מדי מינוסים

ועדיין

מה שהוא היה בשבילי

בתקופות הקשות ביותר עבורי

זה מה שגרם לי לרצות אותו.

והיום?

אין לי בו שום עניין

אז תסבירו לי אתם

למה הוא עדיין מעורר בי בחילה?

חכמת ההמונים זה הכלי המועדף עליי.