כל פעם אותו סיפור.
לצאת מהסטודיו
אחרי שיעור גמישות רצחני
קריעה של הרגליים
(מורות רוסיות וזה)
ואז להתחיל לרדת במדרגות
כאילו הכל רגיל
ואחרי שתי מדרגות הגוף נזכר
אה כן
כואב לי
ואז צרחה של מוות.
ואז לרדת במדרגות שלוש קומות בסבל.
סתם נו
אני סתם מגזימה
אני באמת נהנית.
לא הייתי סולחת לעצמי
אם הייתי מפסידה את השיעור של היום
וכמעט הפסדתי.
היו לי עיכובים בעבודה
ראיתי שאני אגיע
אבל גבולי
אולי באיחור של דקה
ורק אם אני ממש אמהר.
זו לא סיבה לוותר.
לקחתי את עצמי ורצתי
האוטובוס הקדים
אז לקחתי רכבת
מיהרתי בטירוף
אלוהים יודע איך
הגעתי בהקדמה של שתי דקות
ונכנסתי לשיעור שאני כל כך אוהבת :)
אני לעולם לא אוותר על חלום הגמישות.
בסוף יהיה לי שפגט
עבדתי על גשר מושלם יותר משנה
וזה השתלם
כי היום
יש לי גשר יפייפה.
אם הייתי יפה מספיק
הייתי מפרסמת תמונות ומתלהבת מעצמי :)
אבל זה לא העיקר.
העיקר זה המצב.
אני יודעת שאני משתפרת.
אני יודעת שבסוף אני אעשה את זה
בסוף אני אהיה כמו המורה הרוסיה
שיושבת בשפגט מושלם
וקוראת לזה
"תנוחת מנוחה"
אין כמו גמישות למזוכיסטים :)