בואו נדבר על מזל.
איך אנחנו אוהבים מזל.
אותי תמיד חינכו
"עדיף מזל משכל"
שני קעקועים על העור שלי מוקדשים למזל.
אני לא מדברת על מזלות אסטרולוגיים
אני מדברת על המזל שאנחנו מרגישים כשיש חדשות טובות.
"איזה מזל!"
אנחנו שמחים.
אבל...
למה?
היום היה לי יום ארוך.
בבוקר הייתי באוניברסיטה
אחר כך אוטובוס אחד
אחר כך אוטובוס שני
ואז למשרד.
ממש שנייה לפני שאני נכנסת למשרד
אני נוגעת בכיס האחורי של המכנסיים.
אוי לא.
אבד לי הארנק.
נכנסתי למשרד להסביר לעובדים איתי מה קרה
עם דמעות בעיניים וגמגום לא ברור
אבל עדיין איכשהו הבינו
וכולם פה אחד אמרו
"לכי למצוא את זה"
אז הלכתי.
במקביל התקשרתי לחברת האוטובוסים
לדווח על האובדן
להתפלל ולקוות
אולי מישהו ימצא.
התקשרתי למזכירות האקדמית
אולי הם ימצאו אותו שם
ותוך כדי
עליתי על האוטובוס לכיוון הנגדי ממנו באתי
כדי לחפש את הנהג.
כשהגעתי לתחנת היעד
לא מצאתי את הנהג
אבל כן קיבלתי טלפון מחברת האוטובוסים.
הארנק אותר.
אין לי איך לתאר את התחושה
שמחתי כל כך!
באופן טבעי ובלי שליטה
אמרתי בקול
"איזה מזל"
אבל...
על מה?
אם היה לי מזל
לא היה יותר הגיוני שהארנק לא היה אובד מלכתחילה?
שלא הייתי מבזבזת יום שלם
שלא הייתי בוכה בנסיעות
שלא הייתי שוברת את הראש
מה אני אמורה לעשות עכשיו.
פשוט הייתי מצליחה לשמור עליו שלא ייפול
או אולי מגלה מיד אחרי שנפל
ולא רק שעה אחר כך.
לפי התרחיש הזה
ובהסתכלות רק עליו
אין לי מזל.
אפילו לא קצת.
כי במקום לעבוד וללמוד במשרד בנחת
התרוצצתי ברחבי הארץ לחפש...
ארנק.
אבל כן מצאו לי אותו בסוף.
אז על מה בדיוק אני מודה?
על איזה מן מזל?
רוצים לשמוע את דעתי?
ברור שאתם רוצים נו.
זה הבלוג שלי.
לדעתי
המזל הוא עיוור
המזל לא מבחין מתי הזמן לפעול
ולכן הוא כן פועל
כשבא לו
כשזה זורם
ולנו?
אין שליטה מתי הוא יפעל.
רק נותר לקוות
שנוכל לזכות לחוות ממנו
ומדי פעם נרגיש
שהיה לנו מזל.
אתם מאמינים במזל?
