כואבת לי הבטן
אני לוחשת אליו בשקט
כשאני מניחה עליו את הראש
נותנת לריאות שלי להתמלא באוויר חם.
"מכל הדברים שעשיתי לך"
הוא שואל
"רק הבטן כואבת?"
הוא צוחק קצת.
לא.
כמעט כל הגוף כואב.
אני לא חושבת שאני יכולה לעמוד על הרגליים.
הוא מחייך.
למה אתה מחייך?
אני שואלת אותו.
"כי אני מרוצה מזה שאת לא יכולה לעמוד"
הוא אומר
"זה אומר שאת לא יכולה לברוח ממני".
אתה דפוק
אני לוחשת.
"את יותר"
הוא לוחש בחזרה.
אתה באמת חושב שארצה אי פעם לברוח ממך?
אני שואלת והוא שותק.
"אני לא יודע"
הוא עונה לבסוף.
"עדיין לא חשפתי בפנייך את כל השדים שלי.
ואם לא תאהבי אותם?
ואם תפחדי מהם?
אני לא רוצה לפגוע בך".
אני מלטפת אותו.
אתה מרגיש חזק מולי?
אני שואלת בלחש.
"לא".
הוא עונה כמעט בלי לחשוב.
למה לא?
אני שואלת אותו.
"כי כשאני איתך
אין לי שליטה עצמית.
אין לי רסן
אני לא יכול לעצור"
אני צוחקת.
לא ביקשתי ממך לעצור.
אני רק רוצה שתיתן לשדים שלך ביטוי
פיזי ונפשי
בעזרתי.
אלמד אותך
שהם לא כאלו גרועים
ושאני ואתה
חזקים מהם הרבה יותר.
הוא שותק ומקשיב לי
נותן למילים שלי לחלחל לתוכו.
"עדיין כואבת לך הבטן?"
הוא שואל.
רק קצת.
"את רוצה כדור?"
הוא מוסיף.
לא.
אני לא לוקחת משככי כאבים.
זה רק מחמיר לי את המצב.
"איך משככי כאבים מחמירים לך את הכאב?"
הוא לא מבין.
אני מושכת בכתפיים.
גם לי אין מושג.
"וואו.
את באמת דפוקה"
הוא מחייך.
ואני עונה לו
אני יודעת.
בגלל זה אני שלך.
זו הפנטזיה שלי.
