פרצו לכם פעם לבית?
אל תדאגו
הבית שלי בסדר
לא נפרץ מעולם
אבל תחשבו על זה רגע
למה?
(אזהרה - פוסט ארוך)
לכל בית יש כמה מנגנוני אבטחה.
אפשר להשתמש בכולם
אפשר לבחור אחד או שניים
ויש כאלו שלא רוצים אף אחד מהם.
סבתא שלי היא דוגמא נהדרת.
היא משתמשת רק באחד.
היא נועלת את הדלת במנעול הידני
"נועלת מלמעלה"
שזה בסדר
אבל זה קצת מעיק כשאני נאבקת עם המפתח
ולא מבינה למה הדלת לא זזה.
אימא שלי נועלת רק את המנעול של המפתח
"נועלת מלמטה"
וגם זה בסדר
אבל בהתחשב בעובדה שהצירים לא מכוונים
לפתוח את הדלת מבחוץ
זה אתגר רציני.
לאבא שלי יש כלבים.
רועים גרמניים.
הם מנגנון הגנה נהדר
לפעמים הוא יוצא בלי לנעול
מי יכול על הכלבים שלו?
תכלס
גם אני הייתי מפחדת להתקרב.
ואני?
פחדנית.
אני נועלת מכל הכיוונים.
אם היו עשרה מנעולים
את כולם הייתי נועלת.
לא משנה באיזה בית אני
אימא או אבא או סבתא
הדלת שלי תהיה נעולה.
אני נועלת ומשאירה את המפתח במנעול
ובו זמנית נועלת את המנעול הידני
ולמה?
כי אני מפחדת.
לא חשוב אם אין סיבה
וזה לא קשור לשבעה באוקטובר
זה היה הרבה לפני
תמיד פחדתי להשאיר מנעול פתוח.
ולא רק בדלת
בכל מקום.
בטלפון
(ושם אפילו יש כמה)
במגירות החשובות
ואיך לא
בלב.
לאחרונה נכנסו לחיי מספר אנשים משמעותיים.
חלקם עזבו
חלקם נשארו
חלקם עזבו והאשימו אותי בעזיבה.
אני לא שופטת.
העניין הוא
שהלב שלי הכיל את כולם
עד שהם יצאו.
הלב שלי גדול
אבל לא עד כדי כך.
כשאדם יוצא מחיי
אני שוללת לו גם את המפתח.
ואז הבן זונה מנסה להיכנס מהחלון.
כוסאמכ.
למה שמתי שם חלון בכלל?!
ואז אני אוטמת את החלון
ובונה במקומו קיר.
(בכל זאת רקע של בניין במשפחה)
תיאורטית יעיל.
בתכלס?
זה משמר אנשים בפנים
ואז
כשאחד אחר רוצה לעזוב
צריך לפרק קיר
ולתת לו לצאת.
וזה כואב.
זה לא קיר גבס
שכל פו שובר אותו.
אני משקיעה בחומרי הגלם.
יש פה לבנים.
ולפרק לבנים
זו עלות מטורפת
וזה גם הרבה יותר קשה
ואז?
צריך לבנות הכל מחדש שוב.
ואז כשהוא רוצה לחזור
הוא לא מבין למה אין לי כוח לפרק את הקיר.
מה אני מנסה לומר?
לפעמים אולי כדאי לחשוב לעומק על כל מהלך.
כי המהלכים שלי אולי ישאירו אותי לבד
אבל הם לא ישאירו אותי פגועה.
אם איפגע בגללכם
לא יהיה לכם לאן לחזור.
מוזמנים לנסות
במקרה הטוב
תיתקלו בקיר.
במקרה הרע
פתחתם את שערי הגיהנום.
לא כל מנעול עושה עבודה טובה.
