פתאום אני מבינה
שכל העולם פרוס לפניי
והעולם הוא גדול
לעיתים גדול מדי
אבל בשבילי
אין בו אף אחד.
נכון
בא לי נשלט צעצוע
כי אני סדיסטית כלבה שרוצה לראות יצור אחר בוכה
אבל אין סתירה לזה שאני באמת צריכה מישהו
סדיסט אמיתי
שיאהב אותי.
אומרים שאנשים לא נועדו להיות לבד.
אני מפקפקת בזה מיום ליום.
והיום
זה ממש הכה בי.
אני נועדתי להיות לבד.
אף אחד לעולם לא יאהב אותי.
מה השתנה היום?
הרי
זה לא שאני רווקה טרייה.
אני לבד הרבה זמן.
מה שהשתנה היום
זה הוא.
היום דיברתי עם מישהו חדש.
נסחפנו לשיח ארוך ועמוק
השיח היה נכון לי
בלי להכיר אותו אני יודעת
הוא היה נכון לי
אני גם יודעת שאם היינו בזמן אחר
אני הייתי נכונה לו.
אבל היום?
הוא לא שם.
זה לא מתאים לו.
הוא במקום לא טוב.
אני מודה
זה עשה לי משהו.
רציתי לתפוס אותו
לחבק אותו
לעשות לו טוב על הלב.
אבל הוא לא צריך את זה כרגע
הוא לא צריך אותי כרגע.
אולי הוא עוד יתחרט.
אני לא יודעת
הוא התבאס שאנחנו במקומות שונים
וגם לי זה קשה
אבל זה בדיוק מה שמאפיין את החיים שלי.
במקום הלא נכון
בזמן הלא נכון.
אין לי אהבה.
אף אחד לא יוכל לאהוב אותי.
יש רק יצור אחד בעולם שאוהב אותי אהבה טהורה
(ככל הנראה יימחק יותר מאוחר)
זו אחותי הקטנה
היפה בנשים
שמה עליי ראש
מבקשת ממני שאלטף אותה
תוך כדי שהיא רואה סרט.
כבר השלמתי עם זה
שהיא היחידה שאי פעם תאהב אותי.
בשבילה אני מישהי.
אבל בשביל כל היתר?
אני כלום.
סתם
אף אחת.
באמת שאני עייפה מהכל.
