מה לעזאזל

הבגדים הכי פשוטים 

הם לפעמים הכי יוקרתיים.

נדבקות בהם חוויות

מחשבות

תקוות

חלומות.

אתמול קבעתי עם מישהו.

הוא ביקש ממני שאבוא בשמלה.

אבל...

אין לי שמלות שמתאימות

לסוג המאורע.

"את תמצאי משהו"

הוא בטוח.

הוא זחוח.

הוא מתמלא בביטחון

ואני מחטטת בארון

והנה היא.

שמלה.

קטנה ופרחונית

לא לבשתי אותה מאז שהייתי רזה.

קניתי אותה לפני חמש

אולי שש שנים

אני זוכרת את היום הזה טוב כל כך.

חנות נורא מוכרת

רצתה להעיף מלאי קיץ

אז מכרה את כל השמלות האלו

בעשרה שקלים.

לבשתי אותה מעט

אבל השמנתי

אז זנחתי אותה.

אתמול לבשתי אותה שוב.

כאילו כלום לא השתנה.

השמלה הכניסה אותי למוד של ילדה

ביישנית ועדינה

אני מרגישה שהיא הגיעה בול בזמן.

עכשיו

במקום זיכרון של היום שקניתי אותה

או של הפעם הראשונה שלבשתי אותה

יהיה לה זיכרון אחר

של דברים מיוחדים אחרים.

אבל זה?

סיפור לפעם אחרת ;)

אני חייבת בגדים חדשים.