מה לעזאזל

רווקים ביום האהבה

לא נשארים בבית לבכות.

הם הולכים לדפוק אימון.

רווקים ביום האהבה

דופקים היפ טראסט של השמחות

כדי שמי שזרק אותם ינשק להם את התחת בהמשך

ואז לאנצ' בולגרי

כי תמיד טוב שיש עוד סיבה לבכות

מוסיפים לחיצות כתפיים

כי משהו צריך לכאוב יותר מהלב

אחר כך סט ארוך של תרגילי בטן

כדי להרגיש טוב עם הגלידה של הערב

ולבסוף שפגטים

כי זה הדבר היחיד ששווה לפתוח בשבילו רגליים השנה.

כן

אני רווקה

וזה מעצבן

אבל כרגע

זו האהבה שלי

ואין לי פנאי לאהבה חדשה.

אין לי זמן לשברון לב.

אין לי מקום למריבות.

מספיק לי לריב עם עצמי

על החזרה האחרונה

על העלאת המשקלים

ועל המחשבה שרצה בכל אימון

"למה לעזאזל אני עושה את זה לעצמי?"

אני לא מאמינה באהבה יותר

אז במה אני כן מאמינה?

אני מאמינה בעצמי.

ועם מספיק כוח רצון

מספיק אמונה

ומספיק משמעת עצמית

אולי אני אלמד גם לאהוב את עצמי.

יום אהבה שמח :)