וואלה
טעיתי.
אלו לא כאבי גדילה.
זה לא קשה כי זו התחלה חדשה
זו התעללות שיטתית.
אבל אני יותר חכמה מהשלישייה הזו
אפשר ממש לקרוא להם
הטוב
הרעה
והמכוערת.
הטוב?
מנסה להתעלם.
"נתעלם וזה ייעלם"
לשים את הצרה בצד
לא לחשוב על זה
לחשוב רק על העתיד.
למען הסר ספק
אני הצרה.
אני בעיה שבאה לו מקולקל
ולהשקיע משאבים בלפתור אותה באופן הוגן?
חלילה
עדיף לתת לחברים שלנו לשחק.
הרעה?
תמיד הייתה רעה.
אף פעם לא חיבבה אותי
מבחינתה זה היה אידיאלי
לפגוע בי
להועיל לעצמה ולכל השלישייה שלה
למה לא בעצם?
והמכוערת?
היא לא נראית רע בכלל.
אבל הגישה שלה מכוערת.
המעשים מכוערים
האופי מכוער
אבל תכלס?
שלושתם רקובים.
ומה עכשיו?
שאלה טובה.
אני יכולה לשתוק.
לתת להם להמשיך ליהנות מהתועלת שהם הפיקו
על חשבוני
על הכאב שלי
על האסון שהם הרימו עליי.
או
שאני יכולה לקום ולהילחם
כי כל מי שנכח בחדר באותו היום יודע
שזו קומבינה מסריחה
שכל מה שמחזיק אותה
זה קשר שתיקה של כמה מזדיינים.
ברגע שאגיע לסמכויות אחרות
זה יתפוצץ.
השאלה החשובה היא
מה יקרה איתי אז?
אולי הם יתנקמו בי
אולי יתנכלו אליי.
אולי אני אשלם על זה מחיר כבד.
ומי יודע
אולי זה שווה את זה.
העיקר שיבינו שלושתם
שאני לא חפץ
אני לא בובה.
ואי אפשר לשחק בי.
ומה בימים הקרובים?
מחכים.
לרגע הנכון
לתזמון המדויק.
כמו טורף מיומן
לא ברשלנות.
אל תשכחו לעולם
הנקמה מוגשת קרה.
זה השקט שלפני הסערה...