אני שונאת להיות מוגבלת.
במיוחד בידי דברים שלא קשורים אליי.
תמיד אמרתי שלא אצא עם אדם מעשן
כי הוא מגביל אותי
להיות תלויה במשהו שלא נוגע בי.
(שלא לדבר על הסירחון והכסף)
אבל זו רק דוגמא אחת קטנה.
אני שונאת לתכנן תוכניות
ולבסוף להיות מאולצת לבטל אותן
בגלל אנשים אחרים.
אני טיפוס מאוד מחושב
התוכניות שאני מתכננת מאוד מדויקות.
מה קורה עכשיו
מה יקרה מחר
ומה לעשות בזמן המת.
וכבר תכננתי
או הו כמה שתכננתי
כמעט סיימתי
ואז אמרו לי
לא.
אני שונאת כשאומרים לי לא.
מי הבן זונה שיגיד לי לא?!
אבל יש אנשים יותר חזקים ממני
ולפעמים צריך לדעת לקבל את הלא הזה.
גאדדאמט אני שונאת את זה.
היום התחלתי לחשוב על פתרונות
כי אני לא מובסת בקלות
נראה לכם שזה מה שנדרש כדי להפיל אותי?
סירוב קטן?
תקלה קלה?
מצחיק.
מצאתי פיתרון.
הוא גם קצת מסובך
אבל הוא ריאלי
עכשיו רק צריך שהוא יאושר
אבל אני אופטימית.
הפיתרון שלי דיי יצירתי
ומה שבעיקר מצחיק אותי
זה שאילולא הסירוב אותו קיבלתי
הסירוב שאני כל כך שונאת
לא היה צורך בכלל למצוא פתרון
ולא הייתי מפעילה את שריר היצירתיות.
אני אוהבת את השריר הזה בי.
הוא הכי מפותח אצלי.
ואני צריכה לפתח אותו יותר.
מי יודע
אולי אני כן אוהבת להיות מוגבלת.