מה לעזאזל

אני צריכה שהשבוע הזה ייגמר.

זה היה אחד השבועות הקשים בחיי.

שבוע מלא בכאב.

אני יודעת מה אתם חושבים.

"איך מזוכיסטית מתלוננת על כאב?"

הו.

תנו לי להסביר.

(אזהרה - פוסט ארוך)

 

את השבוע הזה פתחתי במיטה ליד אהובי

בידיעה שהגיע יום ראשון

קמים עכשיו

מתארגנים לשבוע חדש

ונוסעים כל אחד לדרכו.

זה לבד כואב

אבל מעבר לזה

כל הלילה חגג עליי יתוש.

שתי עקיצות בזרוע ימין

אחת גדולה בשמאל

אחת בבית השחי

שתיים ברגל שמאל

ועוד אחת בישבן.

כוס אמכ.

אני שונאת כשמגרד.

 

ביום שני קיבלתי.

באמצע אימון בוקר.

בחיי שלא ציפיתי לסבל הזה

לא הצלחתי לזוז באימון

עצרתי אותו באמצע.

כן כן

זה הפתיע אפילו אותי.

בחיים לא עצרתי אימון בגלל כאב

והנה

ביום שני זה קרה לראשונה.

בערב פגשתי את אהובי שוב

והלכנו לאכול מתוקים

מה שגרם לי לכאב בטן.

כאילו לא מספיק כאב לי באותו היום.

 

ביום שלישי הודעתי מראש שלא אגיע לעבודה.

הלכתי לראות רופא נשים.

חיכיתי לתור הזה כל כך הרבה זמן

ידעתי שזה יום רציני.

הייתי כל כך לחוצה.

ניסיתי לשדר עסקים כרגיל

אבל בתכלס?

פחדתי.

לא ביקשתי מאהובי שיהיה איתי שם

ואפילו אמרתי לו שאסתדר לבד.

בדרך למרפאה התחרטתי על זה כל כך.

הגעתי לרופא

הורדתי את המכנסיים והתחתונים

התיישבתי על כיסא הטיפול

והוא הסתכל בי באולטרסאונד.

אמר שאני יכולה לראות מה שהוא עושה תוך כדי

ואני הסתכלתי על המסך.

הוא פתח את צוואר הרחם שלי

ודחף לתוכי את המכשיר הארור הזה.

התקן תוך רחמי למניעת היריון.

כן כן

נמאס לי מהגלולות

אני שונאת קונדומים

ואני ממש לא רוצה ילדים בקרוב.

רק שבחיי

לא ציפיתי שזה יכאב כל כך.

הרחם התכווץ אחרי שהוא סיים.

התכווצויות ארוכות ומייגעות

כמו הכאבים החודשיים

רק יותר חזק

וברצף.

במשך כל היום.

בערב אהובי שוב בא אליי

ואמר שאם אני סובלת כל כך בשביל שנינו

הוא חייב לבוא ולטפל בי.

 

והיום

יום רביעי

נשארתי בבית

וראיתי אותו בבוקר

מתלבש

מתארגן

והולך.

לעזאזל

זה כל כך כאב.

 

מחר אנחנו נפגשים שוב

בשעה 16:00 אחרי העבודה

בתחנת הרכבת בתל אביב

נוסעים לצפון

לבית הוריו.

אבל עד מחר בשעה 16:00

הוא יהיה שקוע בעבודה

ואני אהיה שקועה במחשבות

על השבוע שעברתי

שהכיל בו בכל יום

אלמנטים שונים של כאב.

 

 

מזוכיזם במיטבו.