אתמול הייתי עדה לתאונה בתחנת דלק.
יחסית קטנה.
אני ובן זוגי תדלקנו
זה היה הכרחי
היו רק שני פסים של דלק
אז לא הייתה לנו ברירה
אלא לעצור ולתדלק
במקום שאנחנו לא ממש אוהבים
אבל מכירים טוב טוב.
ואז היה בום
קטן.
לא חזק.
מישהו שיפשף מישהו אחר
ונשאר ברכב.
לצערו הרב
זו תחנת דלק
כך שאי אפשר להימלט במהירות.
הוא ניסה להתחמק
אבל שלושה רכבים שונים חסמו אותו מתנועה
(גם שלי ביניהם)
ומתוך הרכב הנפגע יצא אדם אחר.
לא הייתי מאמינה שהוא מסוכן
אבל הצורה בה הוא דפק על הרכב שפגע בו...
פחדתי.
אחר כך הצטרפו אליו עוד חברים
בדפיקות על הרכב וקריאות
"צא יא בן זונה"
ובאותם הרגעים
באמת פחדתי.
ואז
הוא חיבק אותי.
"אל תזוזי ממני"
הוא אמר
בידיעה שהשרירים שלו לבדם מהווים איום.
ואז
רק אז
הפסקתי לפחד.
כשהגענו הביתה
תוך כדי חיתוך ירקות לארוחת ערב
דיברנו על הסיטואציה.
ציינתי בפניו שחשבתי להתקשר למשטרה
שאמנם הוא משרה עליי ביטחון
אבל לא רציתי שיתערב
כי אולי לאחד מהם היה סכין.
הוא הקשיב
והגיב
"בדיוק בגלל זה אני צריך נשק אישי".
ואתם יודעים מה?
הוא צודק.
אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת לבד.
הפחד היה משתק אותי.
אבל הוא היה שם
וכמו שהוא הבטיח לי
הוא שמר עליי.
הוא תמיד ישמור עליי.
איך לעזאזל אני אמורה לתת לו ללכת?