השכונה בה אני גרה
היא שכונה חצי מעורבת.
(אזהרה - פוסט ארוך)
לא בדיוק
רק חצי.
יש קו מאוד ברור
בין האזור החילוני שלה
לאזור החרדי.
זה עניין של שלוש דקות שמאלה
ואתה במקום אחר.
האוטובוס שלי עושה נסיעה ארוכה.
מתחיל באזור חילוני מאוד
נוסע דרך האזור שלי
וממשיך לאזור חילוני נוסף.
באמצע הנסיעה
הוא עובר דרך האזור החרדי.
ושם גם נמצאת התחנה הקרובה לביתי.
אני לא יודעת מה איתכם
אבל לי יש היום יום ארוך.
אנחנו בחודש יולי
ואני לא מגיעה הביתה יותר מ14 שעות מעכשיו.
אז כן
התלבשתי בהתאם לעונה
לא לשכונה.
כל יד ימין שלי חשופה
וכולה מקועקעת.
טוב
לא כולה
אבל חלק לא מבוטל.
הבנתם.
הגעתי לרמזור שצריך לעבור.
מה לעשות
התחנה בצד השני של הכביש
אז עומדים ברמזור בשקט
מחכים.
לידי הגיע בחור חרדי
עמד מימיני
וחיכה.
רמזור אדום.
הסתכלתי מסביב אליי
בחנתי את הסביבה
ואז קלטתי
הוא מכסה את זווית הראיה שלו שמאלה.
הוא מסרב להביט בי.
אני לא יודעת מה בדיוק הסיבה
הקעקוע
הגופיה
אולי אני סתם אישה מדי בשבילו
אני לא יודעת.
מה שאני עוד לא יודעת
זה מה בדיוק הרגשתי בנוגע לזה.
נתחיל בהלם.
הייתי המומה.
שמעתי על חרדים שנוקטים בפעולה אקטיבית כדי לא להביט בנשים שסביבם
אבל זה מעולם לא קרה לי.
מעבר להלם הרגעי
התביישתי.
הוא לא מישיר אליי מבט.
זה גרם לי לבושה.
הרגשתי נורא
רציתי להתכנס בתוך עצמי
להפוך לכדור ולהיעלם.
ואז?
הרגשתי כעס.
מי הוא שיגרום לי להרגיש בושה?!
לא עשיתי דבר לא בסדר!
בסך הכל הסתובבתי במרחב הציבורי
ככל הידוע לי זה בכלל לא קשור לבגדים שלי
זה אולי רק כי אני אישה
למה שהוא יגרום לי להרגיש רע בגלל מי שאני?!
לבסוף הרמזור התחלף
והוא רץ משם
כשפניו עדיין מכוסות
שחלילה לא יביט בי
ואחרי כמה צעדים הוא הוריד את ידו.
ואז הרגשתי משהו אחר.
רחמים.
כל מה שקרה כאן
זו לא אשמתו.
ככה הוא חונך.
שאסור לו להביט בי
שלהביט בי זה החטא שלו.
זה פתטי
ועל כן
ריחמתי עליו.
הוא לא יודע אחרת
והוא כנראה לעולם לא יפקפק במה שלמד
ועל כן
הוא לעולם לא יידע אחרת.
אני מרגישה שלחיות ככה
בלי לשאול שאלות
בלי להטיל ספק
אלו חיים מלאי אומללות.
מי יודע
אולי ככה טוב לו
מה שבטוח
אני לא הייתי מרוצה.
לפחות היה לי תרגול טוב בדברור רגשות :)