שוקלת להוריד את כל התמונות שלי מפה
נהנתי מאוד להראות נוכחות פה
אבל אני לא תערוכה פתוחה
אני מוזיאון שנפתח לתצוגה פעם ב
נראה מי ישאר פה רק בשביל הכתיבות שלי😌
שוקלת להוריד את כל התמונות שלי מפה
נהנתי מאוד להראות נוכחות פה
אבל אני לא תערוכה פתוחה
אני מוזיאון שנפתח לתצוגה פעם ב
נראה מי ישאר פה רק בשביל הכתיבות שלי😌
עלית לרכבת ובחרת להתיישב ברבעיה מולי
הרמתי מבט לחייל מזוקן ועייף
שיער כהה, עיניים כהות, אבל קרנת מאור
ואתה הרמת מבט חזרה אלי
החזרתי את העיניים שלי למעבד לחלון
והרגשתי את הלחיים שלי מחליפות גוונים
הרגשתי את המבט שלך עלי
כמו גלים קטנים ונעימים
וכשהסתכלתי עליך שוב, חייכת
אז חייכתי בחזרה
ומפה לשם מצאתי את עצמי מתרגשת
ממבט, מחיוך, מהודעה
מצאתי את עצמי מחכה לרגע שתציע לי לצאת
ואני? אני לא חיכיתי לאף אחד
כבר תקופה ארוכה שאף אדם לא גרם לי להרגיש
כמו שאתה גרמת
תחרות מבטים במשך שעה נסיעה
והמבט שלך
אותו מבט שפקחתי אליו עיניים כשהיית מעלי
בתוכי
הצפת אותי בכולך
חדרת לתוכי חזק יותר
לתוך עורי, לתוך נשמתי
כאילו בלי מאמץ, כאילו לא בכוונה
התקרבת אלי עוד ונישקת חזק יותר
ואני לרגע ריחפתי
שכחתי מכל העולם ומכל התסכול שחוויתי
עד שאתה הצלחת לגעת בי
הצלחת לעורר בלב שלי הר געש שהיה בתנומה שנים
ולומרות שרציתי שתמשיך לך היה מסלול לסיים
אז רק רציתי לומר תודה
שהערת אותי מהתנומה.
נכנסת להתחנף פעם ב-
עוברת תקופה יפה והרמונית לשם שינוי
הרבה נחת
הרבה שקט
הייתי צריכה את הניתוק.
מפסיקה להרגיש מחוייבת לאנשים ולאידיאולוגיות שלהם
מפסיקה לרצות אנשים על חשבוני
לבחור בנחת שלי הייתה הבחירה הכי טובה שלי עד כה.
גרם לי לשאול את עצמי למה חיכיתי כלכך הרבה.
בכל מקרה, אני פה
ואני שם
וקצת ביניהם
בשלב הזה לא מנסה אפילו לחפש להכיר,
זה דורש יותר מדי כוחות שאני לא מוכנה להשקיע כרגע.
לומרות שאלוהיםםםםםם תעזור לי כמה אני צריכה את זה
אולי בפורים אם יהיה משהו מעניין
תעדכנו :)
תפסת אותי ונישקת אותי
ככה, משום מקום
החזקת לי את הפנים ומשכת אותי אליך
קרוב יותר
התיישבת ברבעיה מולי
הרמתי מבט לחייל מזוקן ועייף
והבטתי בך
אתה הבטת בי
וחייכת חיוך כל-כך מתוק
ולומרות שהלחיים שלי בערו, חייכתי חזרה
אני עוצמת עיניים
אתה מחליק את האצבעות שלך לתוכי
ומתענג על הצלילים והתגובות שאתה גורם להן
אני עוצמת את עיני
ונזכרת במבט שלך ברכבת
עיניים כהות ונוצצות וחיוך מתוק
ואני סמוקה ומובכת מולך
פוקחת את עיניי כשאתה מעלי, בתוכי
ונמסה
איפשהו בין באר שבע לחיפה
לא יודעת אם הולכת עדיין
מפחדת שיגידו לי שאני תינוקת ולא מקומי שם
(היה רשום 30+)
אבל תכננתי ללכת הרבה זמן
וממש רציתי
ועדיין רוצה
בקיצור לא יודעת
התגעגעתי לטייל בחדרים ולראות תשוקות ותעוות
*הושמד
הושמד*
לפני כחצי שנה כתבתי את הכתיבה הבאה:
איך עוצרים?
את מסתכלת על הים ויורדת לך עוד דמעה
הקרון נוסע בכיוון ההפוך
כמו המחשבות שלך
חלומות, זכרונות, ציפיות אהבות
רדפת אחריהם כמו אחרי הרכבת האחרונה
ולא תפסת
אז עכשיו את על אחת אחרת
ליעד לא ידוע
במהירות שעושה לך בחילה
עם תיק כבד שבקושי הצלחת להרים
את רואה את התחנות חולפות מולך במהירות
כלכך מהר שאת לא מספיקה לעכל
וכבר דילגת על עוד אחת
את מתכווצת במקום מעוד מחשבה חולפת
מעקמת את הזווית של הפה ומורידה עוד דמעה
אני שומעת את המוזיקה מהאוזניה שלך
ועוצמת את עיני
הגוף שלך רוטט, הלב פועם מהר יותר משהרכבת נוסעת
אני כבר לא יודעת באיזה תחנה אנחנו
אבל זה לא משנה
אני יודעת שהמסע הזה שלך לעבור
ושאת צריכה לכאוב את האהבות שלך בעצמך
אבל על הרכבת הזו
כמו על השאר
את לא לבד
והיום, כתבתי את ההמשך:
רכבת הרים
אני מסתכלת על הים ויורדת לי עוד דמעה
הקרון נוסע בכיוון ההפוך
כמו המחשבות שלי
היינו עולות על הרכבות האלה ביחד
נוסעות שעות ליעדים לא ברורים
אבל אף פעם לא מפחדות, אף פעם לא לבד
וגם כשהנסיעה הייתה ארוכה ומתישה
היינו צוחקות, או בוכות
אבל בסוף מחייכות,
הרכבת הזו העבירה אותי מקצה אחד לקצה השני של הארץ
כל-כך הרבה תחנות, כל-כך הרבה נופים
הכל כל-כך מהר
מהדמעות שלי לשלך, מהכאבים שכאבנו ביחד
אז, ישבתי לידך ברכבת, ניגבתי את הדמעות שלך
אבל את לא פה לנגב את שלי
אז עכשיו אני על אחת אחרת
ליעד לא ידוע
במהירות שעושה לי בחילה
עם תיק כבד שבקושי הצלחתי להרים
אני כבר לא יודעת באיזה תחנה אני
אבל זה לא משנה
בזמן הנסיעה המשותפת שלנו הבנת שנמאס לך
הנסיעה כבר לא עניינה אותך, והתעייפת לנגב דמעות שהן לא שלך
אז ירדת מהרכבת, עוד לפני חמש תחנות
ואני? אני כבר בתחנה הבאה.
אבל הפעם לא מקווה שנעלה על הרכבת של אותה השעה.
uuh
מתנחמת בזה שחמישי היום