יש משהו מנחם בבדידות
הידיעה שאין אף אחד שיכול לאכזב אותך (יותר ממה שאתה כבר מאוכזב כמובן)
כמו הרגע הזה שאתה בתחתית ואתה יודע שאי אפשר לרדת נמוך יותר
ואחרי שהטורנדו נרגע והרוח חוזרת להיות נעימה
הרגשות לא מפוזרים ומתפוצצים יותר
מרגישים את הנחת
את השקט שמביא איתו את הרוגע
השלווה הכל כך נחוצה
ובתור קריי-בייבי שהייתה עושה ה כ ל רק כדי לא להיות לבד
ואני חושבת שאלוהים שם לב שנואשות נלחמתי בו
כל פעם מחדש רק לא להיות לבד
לא עם עצמי
לא עם המחשבות שלי
אבל בעצם אני כל הזמן איתם, אז הגיוני שארצה לברוח
ואחרי הרגעים המאוד..לא מנחמים.. שהוא העביר אותי דרכם
כשישבתי בחוץ, על איזה ספסל רנדומלי עם רוח קרה מדי כשהכל מסביב חשוך
הרגשתי הקלה
הרגשתי שהצלחתי לקחת נשימה עמוקה סוףסוף
הנוראי מכל היה כבר מאחור(לא באמת, אבל לרגע זה הרגיש ככה)
וזו כבר לא הפעם הראשונה שזו המסקנה שאליה אני מגיעה
יש סיכוי שאפילו כתבתי על זה פה בעבר
וזה משעשע
ובו זמנית עצוב
וזה… שיעור
שיעור שאני מסרבת ללמוד
Xxx
חייבת שהתחת שלי יהיה אדום ונפוח אלוהים
לא יצאתי למסיבה אחת בפורים(רציתי מאוד סיפור ארוך)
ואני כלכך צריכה את הפורקן
