אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

העולם כבר לא פשוט

"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,
מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "

תודה לכל מי שבחרו לבקר:
מוזמנים להשאיר תגובה או חיבוב .

הכתיבה שלי מבוססת על הרהורי ליבי, מחשבותיי והחוויות שליוו אותי
אני כותב עבורי בלבד. המילים , הרגשות והתהיות שאני מעלה פה
שייכות לתוך מסלול חיי .

אין פה פוסטים מחוקים.

קריאה נעימה!
לפני כחצי שנה. יום ראשון, 28 בדצמבר 2025 בשעה 15:42

התמסרות אינה מילה או תנוחה או טקס

 

זה לא קורה ברגע וזה לא נמשך נצח

 

זה זיקוק של הכל

מגע

רגש

צורך

אמון

החלטות

 

זה המקום הכי עמוק

המקום היחיד עם משמעות

בתוך ההמולה הזו, שמקיפה את היום יום

 

זה להכיל אותי

בכל הוויתי

בכל החושים, התחושות , הרצונות.

 

זה משטח חלק

בו אני המכחול ואת הקנבס

 

אם בעבר חשבתי שאני אדם של צבעים מסויימים

של גוונים מוחלטים

אני מגלה שאני הרבה יותר מאדום או ירוק או כחול

אני קשת של עולמות

 

היכולת הזו לשחרר

את המעצורים

את החששות

את במחשבות מאחורי הראש

לא לחשוב

פשוט ליצור

 

היא זכות

שהתמסרות מעניקה לה מקום

 

הזיכרון של רגע שכזה

התמסרות של גוף ונפש

לתוך הצורך שבי

להעניק

להכאיב

לענג 

לטלטל

להיות שם

מכיל ומקבל

לתת את התנאים

לשיחרור מכל הרעשים 

 

התמסרות  היא רגע

מפעים.

 

 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 28 בדצמבר 2025 בשעה 1:37

מחברת עם המחשבות 

מונחת לעיני כל

בידיעה מלאה שהיא לא תיפתח 

 

כמה הייתי רוצה לדעת את תוכנה

את המילים על הדפים 

את התוכן הכי אישי

 

לדעת שאת יכולה להניח אותה

בלי מנעולים 

בידיעה שלמה שאת המילים אשמע רק מאת הכותבת עצמה

לא כי דרשתי או הצצתי.

כי יש בך רצון לחשוף אותי לתוך הנסתר

החבוי

הגלוי 

העמוק 

והרדוד

 

מחברת תמימה למראה

כפי שאת סוד נגלה

הידיעה שיום אחד יהיה לי את האפשרות 

לשתות בקשית את המילים והמהות

נסתרים בתוך הדפים 

 

רק כשאת תבחרי

 

עד אז, למחברת הצבעונית 

יהיה מקום של כבוד 

לעיניי כל

תמיד סגורה .

כשתרצי לחלוק ,

בין הדפים לגלוש,

אשב בציפייה

אקשיב בענווה

אלטף את הקושי

אתן לך ללחוש את הכאב

בידיעה שנתת בי מתנה גדולה

 

אמון בפעם השנייה

 

 

לפני כחצי שנה. יום שבת, 27 בדצמבר 2025 בשעה 0:47

כשהחורף בא לבקר

 

אני מסתתר תחת השמיכה 

 

עד שיגיעו ימים של פריחה

 

ואת שהסרת אותי מחייך בעוצמה שאותי שברה

 

צאי לי מהחלומות.

 

אין פה לבטים 

 

רק סדינים תמימים למראה 

 

שמבקשים נפש סוטה 

 

להתחמם איתה בחיבוק של שבת בבוקר.

 

מחפש תשובה 

 

בתוך האותיות שלא נכתבות 

 

ואני רק רוצה לכרוך את נפשי בסבך שיער

 

ובמוח מטונף

 

שחושב איך להתמרח בנוזלי אהבה

 

של בוקר מנומנם 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 26 בדצמבר 2025 בשעה 0:52

ראיתי כל מיני סוגי כנות בחיים


יש שמסתכלים על הכוס המלאה
יש שמסננים את הטוב

ומתרכזים ברע


יש שמצלמים מזוויות מחמיאות
ויש שחושבים שלא מגיע להם טוב


יש שמשתנים לפי צורך


יש גם כאלה שמאמינים שהמילה שלהם זה הכל בחיים
ויש שמסתתרים מאחורי מילים וסיסמאות שלא אומרות דבר אבל נשמעות נפלא


יש שאומרים אמת ואי אפשר שלא להתרשם
אותם אנשים שלא מציגים מצג שווא
הם האנשים שאני קורא וסופג את המחשבה , במילים וברגשות החשופים להצצה

 

הסיבה שאני אוהב כאב
כי שם אין מסכות
אין טוב בלי רע
אין שלם בלי לא מושלם

 

כאב היא כנות שלא נאמרת
הספיגה של הכאב עבור מטרה עלומה


גילוי עצמי בתוך מסכת תחושות

שנועדה לדבר אחד
לתקשר צורך

בתקשורת הכי כנה


כואב לך כי רציתי אותך במקום מסוים
במקום שהגוף והצורך נפגשים בנקודה
שממנה לא תצאי יפה או מושלמת או שתברחי מתחת למסכה


הכי נורא זה השקר
שאתה מספר לעצמך
שאת הכאב מהדרך מישהו אחר יסחוב במקומך
שהיא מתמסרת לכל הברה ממי שאתה
אני לא יכול להיות אדיש לתמורה של קנבס נפלא.

 

הטבע,

הוא הדימוי המושלם

לכמה בכל חלק בנו

אנחנו מכירים בעובדה

יש בנו חלקים יפים ומושכים

ויש גם מקומות שנובלים

יש שעות ביום שאנחנו פורחים

ושעות אחרות אנחנו סגורים.

 

להיות שלם זה להיות הכי מושלם

שאתה יכול באותו פרק זמן

לקבל את הטעויות והחבלות

שהפכו אותך למי שאתה.

 

אהבה זה להכיר את השלם

ולדעת שככה זה

גם אם תשקה ותטפל

אין ערובה להצלחה 

כי גם לפרח שגידלת יש

רצונות משלה.

 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 25 בדצמבר 2025 בשעה 14:05

עייפות ולאות

לשם שינוי 

היה שבוע עמוס

בדברים מעייפים בכיוון הנכון

ספורט, הזדמנויות וגם שיחות ארוכות,

כאלה שצריך להחזיק את העיניים פקוחות .

 

אוי.. כמה שנים עברו

מאז שפרחתי בימים קרים

עם מעט קרני שמש 

ואופטימיות זהירה

כזו שהתנדפה בתחילתה של מלחמה

 

 

6 שנים חלפו מאז שקצב החיים התהפך

מלחפש איך להשתפר 

הפכנו למצב הישרדות בהרבה בחינות

בחוץ וגם בפנים 

של כל בית ומשפחה במדינה היפה שלנו.

 

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 24 בדצמבר 2025 בשעה 12:51

לעזעזל אתן והטייץ הורוד שלכם !@#$

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 21 בדצמבר 2025 בשעה 0:44

יש סיבה שדברים נגמרים

 

אחרי הכל הדברים לא היו נעימים

אחרת זה היה ממשיך עידן ועידנים

היכולת לשחרר מה שנגמר

תלוי בכל כך הרבה גורמים 

לנוכח המגנט שמושך לכל הכיוונים

 

יש גם דברים שנגמרים בטרגדיה 

לא על זה אנחנו מדברים 

אלא על מה שנתון לשליטה בחיינו הקטנים

 

כל כך הרבה דאגה לחינם

לאנשים לא מודעים ליופי שלהם בעולם

לחדווה , לחיוך, לליטוף

לסימן, לכתם לזיכרון עלום

 

בוקר בלי יותר מדי שמש

בוקר יום ראשון.

אולי הנר האחרון

יביא איתו את האור

או שאשתמש בו להלקאה עצמית

או לעורר דמיון שובב במוח סוטה 

שמביט בחנוכיה ומחייך

זדוני , סבל, כמיהה , מבט נזקק

שפע מחשבות כשהנרות מרצדים

מול פניי.

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 19 בדצמבר 2025 בשעה 1:10

איך אני אוהב את הרגע הזה

שהיא מושיטה שתי ידיים אחורה

מפסקת עצמה 

מפרידה בין הפלחים 

חושפת עצמה

פיזית 

אינטימית 

נוזלית

מעוררת בי את הצורך 

לתקוע עמוק 

לחבר בין פלוס למינוס 

בין היצע לביקוש

 

הרגע בו החיבור מושלם 

אני נעוץ בתוכה 

לוחש באוזן 

עכשיו אנחנו אחד

והיא בתמורה 

דומעת אורגזמה 

מבינה את יעודה 

לרגע מפסיקה להילחם בשדים

להיות שלמה בין הסדינים

לפני כחצי שנה. יום שבת, 13 בדצמבר 2025 בשעה 10:14

אני אכן בר מזל

 

כמו שלא מעט נשמות טובות מוצאות את הזמן להזכיר לי שכך

 

בכל פעם שאני מוצא את עצמי בדרכים

 

הטבע מאיר לי פנים

 

השלוליות נמצאות בצד השני של הכביש

 

ואפשר לשחרר חיוך

 

לשמוע מוזיקה טובה

 

לפני כחצי שנה. יום שבת, 13 בדצמבר 2025 בשעה 1:27

אין על היופי של טבע

אחרי גשם אמיתי

הנדיר בארצנו 

האוויר רענן 

השמיים מלאי תקווה ועננים

 

שבת 

העולם עוד לא התעורר

רק יחידים יוצאים מן המיטה

אל הבוקר המאיר

רוצה שאופטימיות של שיחה 

תחדד את ההרגשה

שהכל אפשרי

בארצנו הקטנה