ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

העולם כבר לא פשוט

"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,
מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "

תודה לכל מי שבחרו לבקר:
מוזמנים להשאיר תגובה או חיבוב .

הכתיבה שלי מבוססת על הרהורי ליבי, מחשבותיי והחוויות שליוו אותי
אני כותב עבורי בלבד. המילים , הרגשות והתהיות שאני מעלה פה
שייכות לתוך מסלול חיי .

אין פה פוסטים מחוקים.

קריאה נעימה!
לפני כחצי שנה. יום שישי, 14 בנובמבר 2025 בשעה 11:20

השקט מגיע 

שהראש ריק

שבית החזה מלא אוויר.

שקט מתרחש 

כשבחוץ סוער 

אבל בפנים רגוע.

שקט קיים

שהלב דופק בקצב קבוע

שהיד והעין מתקבעות 

על נקודת אחת

הולכת וגדלה

 

הנקודה הזו לא קבועה 

היא משתנה בהתאם למצב הרוח

אם עינייה עצומות 

או זיעה מתגלגלת במורד הגב

אם היא פתאום זזה בחלל

או מצמידה איבר לאיבר

השקט שורר בתוך נשיקה

עור לעור

שפה לשפה

הוא מתרחש שהיד שוזרת בה קצוות שיער

והאצבעות נסגרות על קודקוד השיער.

כשהיא כבר לא של עצמה

היא שלך.

 

יש לו, פנים רבות.

אך אני שואף לפנים ייחודיות

שמתקשרות בעיוות של עצמות הפנים

שהאצבעות לופתות ומשנות בך

את הרצון שלי.

הצורך שלך להיות מנוע לשקט שלי

הוא מדבק 

את לא יכולה לסרב לו 

את צריכה את הנוכחות

כדי להישאב לתוכו.

 

כשאת מתרחקת,

הרעש גובר

את מפסיקה לנשום

וחוזרת לחשוב.

מה היה שם בתוך הבלילה המטורפת ?

האם באמת עמדת מולו לבושה 

ועל הברכיים עירומה

האם הלב שלך מצא את דרכו לבין רגלייך

וכל נגיעה של כף רגל 

בחור המטפטף שלך 

הפעילה מטען חשמלי שזרק אותך

לרקיע השביעי...

 

חיוך קטן עולה בך

שאת מקיצה מהמחשבות

הטלפון מצפצף בהתראה

 

"בואי" 

 

את יודעת שברגע הזה

מצאת את השקט

בתוכך.

לפני כחצי שנה. יום שישי, 14 בנובמבר 2025 בשעה 0:06

גשם ראשון

בבית חדש

זה כיף

לחוות מכל ארבע הקירות

את קולו ושאון הטיפות הגדולות

להרגיש קטן מגרמי השמיים

לדעת שבין קירות ביתי

שום דבר לא יקרה לי

להרגיש הודיה על כך

שאת הסערה הראשונה מזה זמן מה

אני מבלה בגפי

ללא גוף חם לצידי

אולי זו אינה הודיה

אם כי בקשה

לצרף לי אישה שגם מתעוררת

שמחה

מקולות של גשם סביבה.

 

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 12 בנובמבר 2025 בשעה 23:59

חומר ביד יוצר

כשאת מתמסרת

 

הגבולות אינם מטשטשים

הם נעלמים 

 

אין הנאמר מעיד על מחסור 

כשם שאמן אינו רואה גבולות 

 

התווך בו מתרחשים מעשים

באמון שלם

 

כוח הדמיון חסר מעצורים

כשאתה מפליג בסערת יצרים

 

אינך מכניע את היצירה

ליצירה אין מילה

היא נוכחת בדף

 

רק חושף אותה 

לאור העולם

 

מדייק

מוסיף

מחסיר

 

קנבס תחת ידי

 

 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 12 בנובמבר 2025 בשעה 0:22

מזה כמה ימים

אני מתעורר עם תחושה נוכחת של חלום

זה לא תמונה אלא קצה של מחשבה

תחושה מנבאה

של חלקיק של שיחה

עם אישה

 

מעולם לא חלמתי את העתיד

גם את העבר אני נוטה להספיד

טרם החלטתי אם אני אוהב את התחושה הזו

אך , בכל זאת,

שינוי מבורך

מלילות של רדיפה וקנאה

מעיבוד של טקסטים ואקטים חד צדדים

לתחושה מעט מרחפת בזמן שהעיניים נפרדות מהלילה 

ואני מתחיל את היום

 

בוקר טוב עולם!

לפני כחצי שנה. יום שני, 10 בנובמבר 2025 בשעה 0:03

בוקר אפור במיוחד

הכל לח ורטוב

החורף מודיע באיטיות שהוא מגיע

פה טיפה נוזלת שם רחש עלים רטוב

 

אמש היה רגש טהור

מהסוג הזה שמכריע נשמות לא שלמות.

החיכוך הזה במקומות הכואבים,

המילים שיוצאות בכאב מהפה,

ניצול, שימוש,מובן מאליו, סאדיזם, מאזוכים,הנאה

מימוש,הכאה,ילדה,גבר,אישה, פוטנציאל,תאווה. 

 

זה היה משכר, הרגש.

טהור ממש,

הרעיד אותי ממש.

עדיין השקט שהיה בי, 

הידיעה שמילאה אותי

חזק אני

מנטאליות עמוקה

כשנפש נוגעת בי במקומות...

ששנים לא חשפתי 

לא אמרתי

לא חשבתי שאפשר.

 

פעם ראשונה מזה הרבה זמן...

שאני מתרגש 

שהחורף קרב.

 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 9 בנובמבר 2025 בשעה 0:30

הייתי אבוד תקופה

מחפש את עצמי בתוך רסיסים של עבר שהיה

 

אספתי את עצמי ודבריי

אני ממשיך להזכיר לעצמי להתבונן לשמיים ולשאוף

 

להנות מהדברים הקטנים שהרוב

לא מקדישים את הזמן או ההקשבה כדי להרוויח

עולם שלם לרגע קצר

 

יודע שהעולם לא מחכה לי

אך רוצה עוד ממנו בתוכי

לפני כחצי שנה. יום שבת, 8 בנובמבר 2025 בשעה 10:17

שוב מוצא את עצמי בדרכים 

לעוד סגירה של מעגלים

 

החיים חייכו אלי גם הבוקר עם אהבה מסוג אחר

ועכשיו השמש מראה לי שיש לאן להביט קדימה

ו..להתפעם 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 7 בנובמבר 2025 בשעה 4:41

להסתובב במסדרונות איקאה 

להיזכר בבתים ורהיטים של תקופות שונות בחיים 

כל רהיט והתקופה שלו

 

בעבר כאב לי ללכת לפה 

כל הזוגות וכל הפוטנציאל באוויר לחידוש והביחד הזה עוררו בי געגועים לדברים שהיו לי

 

עכשיו אני צועד פה מחוייך 

כי בניגוד לפעמים הכואבות 

היום אני מעצב את הבית שלי 

ולא של אף אחת אחר מלבדי

לפני כחצי שנה. יום שישי, 7 בנובמבר 2025 בשעה 2:44

סופ"ש ראשון שאני מתחיל בחיוך מזה הרבה זמן

 

רק אל תדביקו לי את המילה אופטימי.

 

לזה יש עוד זמן.. 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 6 בנובמבר 2025 בשעה 2:27

יש משהו בפנים שלך

שגורם לי להתעורר

זה החיוך החמוד הזה

המבט בעיניים המשתוקקות שאנחנו מצליבים מבטים

או שהזין שלי מזיין לך את הגרון

השינוי המיידי במבט שאני אומר לך משהו שגורם לך ישר

להגיב

ממבט שובב למבט נזקק

ממבט שמיישר אלי מבט למבט שמרגיש לי שנעלמת

בתוך הצורך שלי

לעורר בך

 

לא משנה כמה ימים או שבועות עוברים

הצורך הזה לא חולף

יש בי רצון לגרום לך לחייך

לרייר

להשתוקק

והדרך שבה את מתמוגגת שאת ידי את מכילה ואוהבת

בין אם זה בליטוף, סטירה, אצבע בפה או נשיקה של לשון חוקרת

תמיד אני נזכר בחיוך 

בפנים שרוצות חיבוק

 

כשאת במלוא הרגע

מחכה

אפעיל אותך במילה או מגע

בצורך שלי

לממש את עצמי

למלא את המחשבה

ופשוט להיות לי קנבס לבן

שאצייר בך 

תחושה.