העולם כבר לא פשוט

אור אחרון של יום שישי

מפנה את מקומו 

דמדומי היום מתחילים

החיים מתנהלים

ארוחות שישי פרוסות על שולחנות

גברים ונשים מתארגנים למסיבות

עוד רגע החושך יחליף את האור

מקום לתשוקה , יצרים ומה עוד שחולף בראש

בצללים, דברים משתחררים

נמצא החלל לייצר בו סיפורים לרגעים שקטים

מחר אקרא על מה שנעשה בחדרים חשוכים 

על נרות , שעווה, חבלים ומיחושים

גם רגשות יעלו 

ירדו 

יתנקזו לפתחים

סימנים יתהוו 

איזורים במוח יקבלו איזון 

צורך עמוק יסופק

תהיות יסתיימו

קולרים יענדו

כמה ממכם באמת עדים לשינוי?

ימים שכאלה נותנים לי כל כך הרבה פרופורציה

יצאתי לקניות , האוטו עמוס כל טוב. 

פירות, ירקות, יינות וגם בקבוקים קטנים עם הפתעות.

נכנס כבדרך אגב. להניע את האוטו הקטן והנחמד

זה ששבוע שעבר טייל בכל הארץ אך הוא שוב מקשה

לא מניע!!! כו%@מק!

שלוש שבועות היית אחלה. מה נפלת עלי עכשיו....חולרע...

חיש מהר מצאתי פתרון

הקניות נכנסו לבית

הבשרים והגבינות למקרר

ועשיתי את דרכי חזרה לרכב עם עזרה נדיבה

כשהגיע איש השירות הראשון

הייתה לי תקווה במדובר במשהו מעצבן אך קטן

שיעלם ואוכל ביום ראשון לצרוח על המוסך

אך מהר מדי התגלה שגרר חייב להיות בנמצא

שלוש שעות +שעתיים+חצי שעה של גיחה הבייתה וחזרה

עכשיו אני בבית עם המזגן

שקיות הסופר כבר מסודרות במקום 

מקופלות יפה 

את קורותיי היום שמעו הרבה אנשים

בזמן אמת

לרגע לא באמת היה לי איזה שקט מדומה.

לא רעב, לא צמא. אפילו לא הרבה זיעה. 

אני בר מזל

שבעת צרה, יש עבורי אוזן וגם עזרה פיזית אמיתית

תודה יקום

על התזכורת המאד מעצבנת

אך נזקקת

את השיעורים החשובים לעיתים צריך להבין בדרך הקשה

התמסרות

היא קיימת באמת?

או שהיא מזוייפת כמו שאר העולם הזה?

את נותנת את כל כולך

את משחררת את כל הכבלים

מחליפה אותם לחבלים

בקרירות של זיונים

התמסרות אינה חד צדדית

זה שקר

של אנשים מנותקים, רגשית.

אילו שלא מבינים

איזה אוצר זה אישה שנותנת את הכל

מניחה את נפשה , לרצות.

פחד זה טבעי

מנגנון הגנה

יש עוד מנגנונים

שצריך להבין, לפתוח, לפענח, לפרק או פשוט להישאר לא חסומה

יש לרגש מנגנון

שמוציא כל היגיון

מפעולות, מחשבות, רצונות.

הוא פועם חזק בבית החזה

שולח זרמים ומחשבות לכל עבר

מציף אותנו בהורמונים ומדליק אותנו בכמה רמות

העולם מתכהה

נעשה אוטומט

הכל מהיר, מספק?, רף הגירוי ירד

חומות ושתיקות נעשו דבר מובן מאליו

קשה פה

להבין, להכיר, סתם להיות ידיד

קשה פה

לשרוד, להיות, לאהוב

שיהיה לך אכפת יותר מעצמך

אני רוצה שהעולם יהיה מלא חיוכים

צחוקים מטופשים

רגעים קטנים, רק שלנו. מיוחדים.

מילים ונגיעות שמחלחלים ונשארים

עמוק

זו מדינה רצינית,

נאבקת על זהות

שלטים, מאבקים, מעצרים

האשמות לכל הכיוונים.

הפסקנו

אולי כבר נתחיל?

שתי מראות

לא זגוגית משותפת

משקפות בדרכם ראייה אחרת

בעוד צד אחד לבוש כמיטב התלבושת

השני עירום , נקי , מתנהג חופשי

האחד מסתגר,

מוודא התאמה בין חולצה לזקט

מודד מרחקים וגבהים

השני משתובב 

עושה פרצופים

מחייך וצוחק, ממציא שטויות ותרגילים

בוחן קימורים

שניהם מביטים במראה

אך לא רואים אחד את השניה

אילו הייתה ניתנת האפשרות להביט על עצמך דרך אדם אחר

איש או אישה

האם תזהה את עצמך בו

האם הגוף הזר ירגיש לך קרוב מדי

דומה מדי אולי אפילו, מוזר.

השוני בנו, אנשים שונים

ההבנה שברבות הזמן 

היצרתיות שבנו מקבלת צורה

הגמישות נעלמת , מופיע קיבוע.

תחושות מעלות רגשות מסויימים

התחלות וסופים נראים הגיוניים

כימיה היא לא דבר של מה בכך באנשים

האמת חשובה

אמיתית וגם ננעצת עמוק

כשאדם אחר מולך נמנע 

מייצג עבורך מצג שווא

התמסרות מתחילה בנגיעה הראשונה

והתחושה שלא עזבה

התגלתה כאמת לאמיתה

תודה

שיחקתי הרבה בחול תחת רגליי אתמול.

בין הגלים , השיחות ומוזיקה שבקעה מהרמקול, 

חשבתי איפה את משתלבת בכל הנוף הזה

אני יושב על כיסא ואת לרגליי

מרימה אלי מבט מבין שערות מעט לחות, מטפטפות עם גרגרי חול על האף

אני מגיש לך ענב ואחרי זה אבטיח

צופה במיץ ניגר על הסנטר והמבט שלי נודד אל הבגד ים שעוטף

גוף שמבקש להיות יותר

מסתם חלק בנוף

את בגד הים הזה בחרתי

כפי שקבעתי כל חלק מהיום הזה

מהבוקר שהתחיל בארוחה טעימה 

עם קפה , מאפה ולבסוף גם זין בפה

עם התעמלות בוקר נמרצת שהשמש רק מתעוררת

אני לא מרשה לך ללבוש דבר אצלי, פרט לזוג תחתונים

משהו בי נהנה לראות אותך מסתובבת לי על המרצפות 

משחקת בלהזיז כמה שיותר דברים ממקומם הטבעי

כאילו רוצה להתריס את הנוכחות

או להיות חלק משמעותי בבית , במרחב שלי.

אני אוהב להוציא אותך מריכוז,

כשאת מצחצחת שיניים אני אבחר לשחק בדגדגן.

להחדיר אצבע שובבה לתוכך בדיוק שאת מגרגרת מי פה.

לצבוט את הירך בחוזקה שאת מתענגת על הביס הטעים של החביתה,

לנשק אותך בצוואר שאת לועסת עגבנייה שרי אדומה.

את בבגד ים שבחרתי עבורך

עוד בימים ההם שהיינו זרים 

שני כינויים בתוך בליל של סוטים

עוד לפני שהחלפנו נוזלים.

מבין כל הפריטים, אני גאה בו במיוחד

הוא עוטף את חמוקייך ומשאיר מקום לדמיון

עבור זר שמציץ בך מבליטה ישבן

ימי הקיץ עבורי הם ימים קשים

כי עלי להיזהר איפה אני משאיר בך סימנים

סימנים שאת אוהבת לשלוח לי בבקרים

אחרי לילות רווים,

תשוקה ולחישות.

של זוגות ידיים שמחפשים ביטחון

בתוך סערות של מחשבות.

אני אוהב שהמים עוטפים מכל מקום

את נצמדת אלי 

מחפשת ביטחון.

רוצה להרגיש בי,

להיות הכי קרובה,

כדי לקבל ממני נשיקות קטנות

מהולות במליחות ונגיעות של מתיקות.

אני אוהב לשחק לך בשיער, 

לצייר בך שובלים של רצון

שמתהווים על העור

להרגיש אותך קרוב

להצמיד אותך לאוזן 

כשאני עושה בך שמות

אני נותן חופש לשד

מעסה אותו עם היד

מוציא ממך גניחה שקטה

שאת הפטמה אני מושך 

מרגיש אותך נצמדת עוד...

גם מתחככת

את מוציאה לי לשון 

אני יורד ועוטף פיטמה

עם זוג שפתיים בשרניות

דואג להעביר את זיפים הזקן 

להבריש תחושה לפני שכאב מתוק

מזקק את התחושה

של כיווץ חזק 

עמוק בבטן התחתונה

את משחררת נהמה של תסכול

אוחזת בפניי ורוצה כרבול

או אז הים מתעורר לחיים

כשאת שולחת יד ואוחזת בי מבעד לבגד ים

אני מתיר לך לשחרר אותו לתוך המים הקרירים

לפגוש בחמימות שלך שהגופים שלנו מתאחדים.

הייתי רוצה מילים מנחמות

אך עדיין אני בתוך הסערה 

כל גל מתנפץ זורק אותי על דופן אחר

הסערה אינה מקרית

היא מופיעה כשהדרך אינה ברורה

שהמבט קדימה 

מהסס

מביט יותר מדי על הטעויות 

מאשר את החששות

שוכח את המהות

חי את הבדידות 

חסר כיוון

אבוד

תיהיה לי לעמוד תאורה

אל תזוזי

תישארי איתנה

גוונים מתחלפים

שאור וצל באים

מתנגשים בקימורים של עמוד תאורה

יפה

אלגנטי

רצוף חששות 

שהשרירים יחזיקו 

ולא יהיו פה בושות

הוא נכנס ויוצא כרצונו

צופה בטלוויזיה או קורא ספר

ואילו אני מאירה את אורי

עומדת זקופה 

רק אהיל ומנורה לגופי

צינת המזגן מחדדת את הקצוות

שום דבר לא הכין אותי

שמגע לא אקראי

בערוותי

שלח זרם של רטיבות

במורד הירך

עדות לכך

שמתרחש פה הרבה יותר

עצוב

שלם

מבין

שהחיים אינם גרף ידוע מראש

יש עליות נפלאות ומדרונות מעיקים

של אפשרויות לא ממומשות

על שני צדדים שמבינים

שכאן לא יתרחשו דברים 

כי הקווים אינם נפגשים במקומות הרצויים

זה פשוט לא

או שמשתעממים בעולם מרתק

או שבוררים גירויים ועושים את מה שאוהבים.

אחד הדברים שאני אוהב זה לקחת אדם מודרני

לקחת לו את המסכים השונים.

להכריח אותו לשבת בנוח במקום בלי כסאות

לישון במקום בלי מיטות

לאכול בלי תאורה ראויה 

אבל עם צלחת סכין ומזלג. עדיין אנחנו לא חיות כמובן

לפשט את המרכיבים.

סלט לא באמת מגיע עם קרוטונים

שהכל פשוט , אפשר להתחיל להגיע למקומות הרצויים.

איפה אני ועצמי מתנגש עם אי נוחות?

איפה אני ועצמי מעסיק את עצמי?

איפה אני ועצמי יודע שאני רעב או צמא?

לא כי השעון אמר זאת או אינסטוש הראה לי אחלה מבצע על המבורגר ושתייה.

גם בים וגם בטבע הפשטות היא בפרטים הקטנים

איפה אתה יודע שצריך ואיפה לוותר ולשמור מקום למשהו אחר

ניתן לראות היטב מי אוהב נוחות ומי אוהב פשטות

מי לא יודע עדיין מה שאחרים כבר שכחו או ביטלו.

גם פה זה עניין של ניסיון, של ניסוי ותהייה , קצת מזל , זמן ,סבלנות 

ובעיקר היכולת להסתכל לתוך עצמך .

בלי דרמות ועניינים,חד, חלק .

בעיה פתרון. רק צריך לזכור לפעם הבאה

אז אני מוסיף לקערה גם זיכרון. 

בדס"מ לא שונה.

עוד חוויה בסל של חוויות.

רק שבבדס"מ מרווח הטעות,

פחות גדול ממה שחושבים.

לתוצאות , כמו בחיים. יש השלכות על אחרים.

לעיתים הרות גורל , לעיתים מכה קטנה בכנף.

שמתם לב שפסיכאטר לומד הרבה יותר (לא בהרבה) מרופא

נפש האדם מורכבת

היא אינה קלה לבליעה

רבים ניסו להגדירה

לא כולם צלחו, לפחות ככה זה נראה.

אחרת כבר היינו יודעים הכל:

איך להתנהג שטוב

איך להתנהג שרע

איך להראות אהבה

איך לפרק כעס

איך להתנער מפחד

איך לצנן התלהבות

איך לדבר שלחוץ

עם כל הידע שצברנו בחיים, גם המומחים,

אנחנו נמשיך לעשות טעויות.

זה החלק האנושי, אתם מבינים? 

אף לא אחד או אחת ממכם מושלמים..

צר לי לאכזב , גם אתם שם בסוף החתיכים והחתיכות. 

אף אחד לא מבטיח לכם חיים קלים

רק כי יש לכם גנים טובים

החיים... מסתבר.. קצת יותר מורכבים.

ולכם , אילו שעומדים מאחורי הטעות

מבינים שסליחה זו מילה עם כוח ומשמעות

לא משנה איך הגדרתם עצמכם בפרופיל

למילים שלכם, למעשים שלכם , לאיך שאתם מתנהלים בעולם,

יש כוח עצום.

חיפשתם פואנטה בטקסט?

אולי יש , אולי אין.

התשובה נמצאת בתוכם.

אני מבין חשש

אני מבין היסוס

אני מצפה שיעלה,

כי המשחק הוא רציני,

החיים מלאי משמעות.

פחד הוא רגש שעולה

שמרגישים משהו שונה.

העקצוץ גובר,

גם השאלות,

האם בכלל הוא ראוי להיות...

המחשבות מפליגות 

אני רוצה לטבול אצבע בכל האפשרויות

אני רוצה את המוח החריף

את המחשבה השונה

את הצורך להיות הכל וכלום,

עבור מישהו מיוחד.

אני מביט שוב על עץ החיים

תוהה האם הפרי הבשל שאת

מוכן להיקטף, 

בשלה ועסיסית

רק רוצה לקלף ולהסניף את הטעים

כמיץ שניגר על סנטר

מטפטף על חזה

זולג אל הבטן 

מחלחל אל בין הרגליים

מפספס את הלב

שפועם ברצון והפקר.

לחלל גוף

לבסס רצון בתוך שריר מתוח

להוציא אנחות , גניחות ולחישות של מילים

שחודרות עמוק

גם מתבססות

כתחושה שאין לך תחליף.

כשמתחיל המאמץ 

הגוף אינו מוכן

אך אחרי מספר מה של מטרים

הכל מרגיש נכון

עכשיו זה קרב בין סוכרים , חלבונים וכוח רצון

זה אינו קרב

זה מסע

שעולה על כל דמיון.