העולם כבר לא פשוט

היא שוכבת שם 

קטנה

ישנה במיטה

כמה פשוט

כמה יפה

מביט בפנייה

מחפש שלווה

לעיתים גם רואה מאבק

היא אינה מחייכת

בתוך החלומות דוהרת

עד שאחליט 

להעיר בה תחושה

להיות הדבר הראשון 

שהיא רואה באורו של יום

קימור וגבעה

פטמה רגישה

לילה של דיבורים

טוב... היו גם מעשים..

עור רך כנגד אצבעות עקשניות

מגע אחרון לפני שהיא נעלמת לה

להמשך חייה ולעצירה המעיקה

של להמתין עד ששוב ייפגשו היצרים

לעיתים אני מרגיש מאזוכיסט

שאני מסכים להרגיש אותה דרך מסך זכוכית

משתמש בזיכרונות של אירועים אמיתיים 

כדי לזקק תחושה מתוך מחשבה

לדחוק את הגעגוע 

לפינה לא מזיקה

אך יש לילות שהגעגוע כה עמוק 

הכאב מייסר את הגידים והרצונות 

עד שאני מוצא מחדש את הכוחות

לקיים פנטזיה בתוך מציאות 

למה יש חלק בי שרוצה לראות דם ממך

לראות דמעות

זעקות שמעירות 

למה יש בי חלק שרוצה את הנתינה המוחלטת

את האמת המכוערת

שותתת דם

פסים אדומים

רצועות שלא נגמרות

למה אני רוצה לשמוע אותך צועקת את שמי בתחינה

בבקשה

תפסיק

אני תמיד איהיה שלך.

תאמין לי

ואחרי

כשאת רצוצה

באפיסת כוחות

בשר רוטט של בכי וזעקות

כל תזוזה כואבת

מדוע אז אני רוצה בחיבוק

מדוע שהוכחת לי שלא משנה מה אעשה בך

את נשארת

למה שתשארי בכלל? 

מוכתמת ממהלומותיי

דמעות ופרצוף נפוח

בקושי נושמת

אך נאחזת בי

בציפורניים , עמוק בבשר

מנסה להסביר בלי מילים

תחושות?

רגשות?

צרכים?

למה אני רוצה לקחת גוף יפה כל כך

לעטוף אותו כאב

ואז לחבק

למה.. 

אני לא יכול להיות מישהו אחר.

אני שונא את זה

כשאת מופיעה לי בחלום

מי הזמין אותך לפה

מה לך ולו?!

חלום ארוך

מושקע ומפורט

חלום עקשן 

לא משנה מה אמרתי לו, נשאר כפורמט.

העיניים סוף סוף נפתחות

ממהר לשטוף מעצמי את הזיכרונות

את היחס , את השקרים, את המחסור 

בדברים אמיתיים. 

זוכר שבביקור האחרון שתלת צמחים. 

הצחיק אותי שאיפה שישבתי את רוצה לגדל פרחים

כמה המציאות רחוקה מדמיון

למה לעזעזל אני לא יכול לשכוח אותך

ולחיות 

למה אני מקבל תזכורות כאלה

שהגוף חלש והמוח קופץ ממקום למקום

שוקל להטביע עצמי בים התיכון

בידיעה מלאה שזה לא הפתרון

להיות חולה זה מבאס

זה קורה לי לפעמים

כשאני מגזים עם עצמי

או שהטלטלות הנפשיות גדולות מדי

כשאני חולה אני חושב על אימא

שלמרות שלא כל פעם כשהייתי חולה הייתה מטפלת בי

 זה זורק אותי לילדות

ליד החמה שמנחמת כשאני מרגיש רע.

לא חשבתי על אימא הרבה זמן

גם לא על יד חמה שמנחמת אותי כשאני חולה

(כן, חולה הכי מסכן בעולם ומעורר רחמים. גבר טיפוסי) 

זה לא נכון, אני חושב עליה כמעט כל יום. 

רוצה שמעל הכול אדע בעומק ליבי

שהיא גאה בי. 

לא הסכמנו על המון דברים

גם המילה אהבה, לא עלתה באירועים

עדיין לא משנה מה עשיתי.

היא תמיד הייתה שם.

לא תמיד ניחמה אותי, גם דרשה ממני

הרבה שנים כעסתי על אימא

עד שהבנתי כמה ממני 

הוא חלק מהחינוך שנתנה בי

כמה ממני , דומה לה. 

איך מפרקים שיחה של שנים

באמצעות גילוי של קיום של שקרים

שקר=אי אמירת אמת.

משנה הסיבה מדוע שיקרה?

אם יש סיבה הגיונית

האם השקר מאבד את ערכו?

אם אני נתקל בנפש שאינה סגורה על עצמה

האם בשיח יש חוסר אמת או שהאמת לא התגלתה עדיין?

הייתי רוצה להאמין שדיברה אמת

אך אין בי את האמונה הזו 

לנוכח שתיקה מתמשכת 

נמנעת מעימותים

התמכרות לנעים

למה לא יכולת פשוט להגיד

לשכב לידי שנים על שנים

בלי להגיד את המהות שבוערת לך בפנים.

כאב,

שהרגשתי שנקרעתי מעולמי

מהנוחות שלי

מהנחמה של אהבה

ללא מילים אמיתיות

עוד קיים בעולם?

בו אני לא מוצא את מקומי

תלוש

עם שתי רגליים על הקרקע

צועד בשביל ברגליים רועדות

אך יציבות

כל צעד נוכח ונרשם

כל מחשבה עולה ונספגת בנייר

לראות את עצמי כך

מייאש, מכאיב, מתיש?

אולי זו תקופה שעלי לעבור

שאין בי עוגנים 

נפשי נעה עם כל משב רוח רגעי

מחפש

נקודה להישען

עוגן להתקעקע

בידיעה שאי אפשר לסמוך 

על אף אחד פרט לעצמך. 

לא רוצה להאמין באמיתות הללו

ממשיך את המסע

הרגליים לא ירעדו לעד

אמצא מקום עגינה

לספינתי הנודדת 

בים המחשבות 

עם רוחות של אמון 

שימלאו את מפרשי בתנועה לכיוונים הנכונים עבורי.

מישהו שם אוהב אותי

האוטו מניע בבוקר בלי בעיה

אבל בערב.. החליט לדפוק הצגה

איזה כיף שאין מחר תוכניות.. 

קנבס

מה משמעות המילה,

לא קשה להבין שמדובר במשטח.

האם הוא דו מימדי או מגיעה גם במימדים אחרים?

האם אפשר בכלל להבין קנבס כשמביטים באישה

עורה הצחור, שזוף כמו מכחול מלא בסיפורי חיים חלקם כצלקות חלקם כקעקועים

מה הוא מספר לי , קנבס יקר. 

האם הוא מלא חשש, אולי יש בו זיכרון רע. אולי מי שהיה פה קודם, לא ידע לצייר או חלילה השתמש במכחול הלא נכון

יש שמפספסים את המורכבות הקיימת בקנבס 

כל נקודת חן. כל קו שערה או גומה קטנה.

הדרך בה היא מתהלכת , מתיישבת, צועדת , מלהטת במטבח או סביב השטיח עם שואב אבק

הדרך בה היא מתפשטת ומתגלה, הדרך בה היא רוחצת את גופה. 

לבסוף יש גם החלטות. היכן לגזור , היכן לגזוז והיכן להחליק עור.

הדרך בה היא מציגה עצמה , מולי

על ברכיים, על מרפקים גם פרוסת איברים

שטוחה, מחכה שתבליט. בידך, לשונך , שינייך או בהצלפה 

רטט אעביר בה , רעד יטלטל אותה.

פיה עסוק, נתת בה תמריץ נפלא,

בעוד שאר גופה , לשירותך.

מלמולי שריטות

רעשי גניחות חנוקות

פליטת אוויר בכוח

מציאת האוויר עקב מחסור חמור

שנגמר במשפט ''תלמדי לנשום דרך האף''

קול השוט 

מלטף, מסמן, מצליף

מענג.

קול היחום, האוויר הדחוס

בניחוח תאווה של קנבס פרוסה

''ליישר רגליים' קצוות השוט מסמנות כבר פסים

על ירכיים מתרגשות , משתוקקות, סובלות

אך אם מקשיבים קשב רב

ניתן לשמוע את הטיפ ואת הטף..

של נוזלים שמתנקזים בתחתית הסדין 

כשהתחתונים כבר ספוגים

אנני יודע איפה את הפסקת ואני התחלתי

בעודי מרוכז את משייטת לך בענן

נתונה לחלוטין.. חופשיה ממחשבות, מעשים

ואני צופה , לא רק משקיף.

עונג וכאב

חוויה וחנק

איזה צירוף מהמם.

על אף היותי אדם שלא אוהב להצטלם

בך יש כוח נסתר שמוציא ממני את השחקן

רק שאין שורות כתובות 

אין סצינות ברורות

רק כפתור אדום וסרט רץ

עדשת המצלמה תופסת רגעים

שננצרים לעולמי עולמים.

לפתע אני מגלה דברים שלא שמתי אליהם לב

רגשות שצפים

שניות בהן מבטים מצטלבים

ננעלים יחדיו

שום כוח בעולם לא ימנע את מה שצפוי לקרות

עדיין בתמונות ניכר רגש עמוק. 

אני מרפרף ומביט. 

נעצר ומשכיל

צמרמורת עולה בי

מחלציי ועד לקודקודי

כשפתחת מולי דלת מסמנת לי דרך שכבר הרבה זמן נמנעתי להביט אל המראה 

עדיין מרגיש את ידייך על גופי

''סקסי שלי''

התחלתי לכתוב על הסופש הזה מספר פעמים בתוך הראש שלי

מנסה לחבר את ההתרחשויות ואת התחושות 

לא ממש מצליח כמובן, כי היו שם הרבה.

בניגוד לפעם הקודמת, הפעם לא היה תסריט מראש

רק צורך , מבעבע ועמוק.

צורך שהתבטא מההתחלה כשנפגשנו ברחוב

הרגש והגעגוע שבקעו ממך היו הפתעה כה נעימה שעד עכשיו אני מרגיש את האצבעות שלך חופרות בתוכי בגעגוע.

המשיך להצגת ביתי הצנוע , בצחוק , בענווה ובשיח קולח.

הייתי רוצה לספר לכם על כמה עונג ורטיבות יצאו ממנה

הייתי רוצה להרחיב ולספר בכמה הנאה עירסלתי את גופה, לשתי את שדייה וחדרתי לתוכה

כמה צביטות פטמותיה סבלו וכמה גניחות הדהדו.. רק אניח פה את האמת הפשוטה.

נדיר לי למצוא נשים שמכילות ונותנות כמו שאת עושה.

את אמיתית, כנה, רחוקה מלהיות קלה ועדיין לא הייתי רוצה לשנות בך דבר.

את מאפשרת לי להיות, כל דבר שאחפוץ. את גם מכילה אותי במקומות הנמוכים שלי , שם הפחד תופס הרבה ממני.

עורך פרוס לפניי ואין בך גרגיר של אכזבה. כל שאני עושה, את מקבלת . גם עם החיוך נעלם לרגע או הדמעות מופיעות במפתיע

את לא מפסיקה לגרום ללב שלי לפעום בחוזקה. כשאני מחזיק אותך ולא עוזב לרגע.

גם שהערב והיום נגמרו ואני טבעתי בתוך מרירות

לא חסכתי במילים, לא הסתתרתי בשקרים. אמרתי לך אני צריך

ובאת. 

לא בשמלות מפוארות או תלבושות מתוכננות. ג'ינס וסווטשרט , יפה ריחנית וקטנה שלי. 

מפלס הלחץ ירד. היינו שני אנשים , סוטים מאד אבל נינוחים כאילו זה ערב שישי שיגרתי

לא היה בו שום דבר מהותי. המילים זרמו , האצבעות טיילו, הפסקנו לרוץ.. להספיק. 

גם אם הייתי כולי לבוש ואת כולך עירומה. זה היה טבעי. לא מאולץ.

כשהתעוררתי לפנייך בבוקר, היה לי נעים לתת לך להמשיך לישון

אז לבוא ולהעיר אותך בנשיקות קטנות, לחפש אותך מתחת לשמיכה , לפרום את הקשר שעשית בה במהלך הלילה.

הלילה הראשון בו ישנת במיטתי היה לילה קצר . בלילה השני התעקשת לבוא ולהירדם שוב בחיבוק שלנו יחדיו. דבר שליוו אותנו כל לילה בהיעדרך מהארץ 

הבטחתי לעצמי לא להזכיר את התסכול והקושי של ללטף אותך דרך מסך זכוכית קטן ולשמוע ולהבין את צרות יומך 

לכן שהרגשתי שישנת מספיק, כדי לבלות איתך בוקר מקסים. של שבת בבוקר עם קפה ואביזרים אחרים

בעיקר שני זוגות ידיים שרעבים להספיק לפני שהזמן ייגמר ונצטרך לחזור למציאות הזמנית

כי כשאנחנו ביחד , זו המציאות האמתית עבורנו. גם הידיעה שמשהו בה לעולם לא יהיה מושלם

עדיין.. אני בוחר להיות חלק מחייך ואת חלק משלי. בידיעה מלאה שזה לעולם לא יספיק.

כשאני מנסה לחבר את הכל יחדיו לסיפור, אני לא אצליח לעולם. כי החיים זה לא תוכן עניינים והרדומליות שולטת לא מעט בחיי.

לכן, את החוויות אכתוב בנפרד. לכל אחת ואחת יהיה מקום של כבוד בסיפור חיי.

לתאר לך?

איך זה מרגיש 

להיות לידי

תחתיי 

לצידי

לתאר לך?

מה תרגישי שאגע בך

אלטף

אנשק

אצבוט

אכה

לתאר לך?

מה זה ירגיש להיות מלאה בי

האם זה יהיה כמו ההוא

או האחר

או זה שהפך אותך שלמה

או זה שטלטל את כל המושגים של הנאה

לתאר לך?

איך המילים שלי יזדחלו לחייך

איך הנוכחות שלי תהווה דרך

איך תרגישי בהיעדרי

או בתוך החיבוק שלי

לתאר לך? 

מגע אצבעות

מגע לשונות

מגע שפתיים

במקומות רגישים

אולי אפילו מדגדגים

לתאר לך?

כל שערה בגופי

כל השערה בליבי

כל מחשבה שעולה בי

לתאר לך?

תחושת חוסר

כאב ללא סיבה

געגוע שמערבב את המחשבה

צורך שלא נגמר

אולי תסכימי 

לשבור את החומות

לנפץ את המנעולים

ולתת לי להיכנס בשער המלכים

שסגרת בטריקה 

שנתת ללבד להוות חלופה.