העולם כבר לא פשוט

השיר הזה מתנגן לי בלב כבר שנה וחצי 

שנה וחצי שעברתי כל כך הרבה טלטלות

כל כך הרבה חוויות עצמאיות

כל כך הרבה חוויות של הבנה עצמית

בחיפוש מתמיד אחרי מה שחשוב

בחיים, בעצמי, בעולם.

הנעימה הזו משרה בי תחושה נעימה

רגועה.

האם השיר הזה מתאר אהבה נכונה עבורי?

לא יודע, כשאני מקשיב לו המחשבות נרגעות

המירוץ בתוך הראש פסק

השרירים נרפים

המוח מתאזן

לרוב אני לא חושב על שום דבר שאני מקשיב לו

או נזכר שמגיע לי חוויות טובות

שהכל זמני ולרע הזה יהיה טוב בסוף

אני רוצה להפסיק לצפות שרע יגיע.

אני רוצה להפסיק לחשוש שאיכשהו העולם יעצור אותי

בכוח, באלימות, בכאב...

אני רוצה לשלוט בעולם הזה 

לא שהוא ישלוט בי 

ינחית מכות אקראיות

או מרובות ביחד

אני מרגיש לא שלם

כאילו משהו מתוכי הוצא בכוח

בלעדיו אני לא מצליח לחזור להיות אורי של 2023 , לפני המלחמה הנוראה.

שעוד האמנתי באגדות . 

עוד רגע ותיהיה שלי

לא לתמיד

לעכשיו

למה שנוכח

בלי סימני פיסוק מפרידים

בלי זכוכית שדרכה לא מרגישים

עם מגע רכושני, אישי , לא מתפשר

עם רטיבות כזו שנדבקת לעור ולזיכרונות 

עם רצונות שהופכים לחוויות 

עם צרכים שהופכים לסימנים

בקרוב לא אומר עוד כמה שבועות..

בקרוב לא אומר עוד כמה ימים

בקרוב אומר מה שהמח מסרב להפנים 

"ידיים למעלה!

זה שוד!

באתי לקחת ממך את היכולת לגמור"

"לא ...לא.... בבקשה!

אני חייבת את היכולת לגמור.

קח משהו אחר, בבקשה"

"מה יש לך להציע?

על מה תוותרי ?

מה תוכלי לתת לי שיהיה שווה ערך לעונג שכזה?"

"קח את היכולת של התחת שלי להשתחרר

שכל חדירה לשם תיהיה כאב בלתי נסבל"

"לא, את אוהבת לכאוב"

"פריצת החור ההדוק, התחת שלך כל פעם מחדש 

זה מפתה , אבל משהו אומר לי שאת רוצה שייפסקו ויכאיבו לך 

כל פעם כאילו זו הפעם הראשונה. זה לא שוד זה פרס"

"בבקשה , אל תיקח ממני את האורגזמה

מה עוד יש בחיים הללו ששווה יותר מלגמור על זין 

כשהוא מרחיב אותי כל פעם מחדש , כאילו אני ילדה בתולה ותמימה"

"זה שוד ,זוכרת!"

"באתי לקחת ממך יכולת, לא לנהל משא ומתן"

"מעכשיו את תגיעי לקצה ותראי את פניי ,

כל פעם במקום לפרוק את כל האנרגיה שאצורה בך

את תשארי לנצח לא מסופקת"

"לא בבקשה

אני מתחננת! אל תיקח לי את העונג! "

"חיים שלמים חיפשתי אותו ועכשיו שאני שלמה אתה לוקח לי אותו??

למה אתה כל כך אכזר? למה לקחת את הפורקן? קח כל דבר אחר ואיהיה שלך לנצח."

אחרית דבר:

האם יש לקחת או להעניק לזה שאת שלו את כל מי שאת או שתמיד יישאר חלק בך לעצמך?

מה הדבר היקר מכל שיכול להילקח ממך? יכולת או תחושה..

קדושת החיים לא על השולחן..

אני רואה אותך בדיוק כפי שאת

זקוקה.

זקוקה, זו לא מילה נרדפת

לנזקקת או נואשת.

זקוקה זו המילה שאני בוחר להגדיר

את הצורך שמתהווה.

את התחושה הפנימית. בתוכי.

הרגעים אותם אנחנו חולקים

רבים כל כך

מגוונים כל כך

חלק נוגעים ברדוד

חלק מגרדים את העמוק

חלק נשארים וגם מתפוגגים

כי החיים...

אך יש רגעים בהם אין הגנות

את חשופה ללא חומות

משחררת מילים לחלל

צורך, רצון, חצי חיוך 

זה רגעים שזורקים אותי לזיכרונות מרגשים

בהם כל שהפריד בין סבל לעונג

הם מעשים, במסגרת של גבולות ברורים.

כי גם בעונג שלך

יש בי רצון להעמיק.

אני יושב וקורא את המילים שלך

איך המילים יוצאות בשצף

הלב פועם מהר מהרגיל

כל אדם אחר שיביט מהצד

יחשוב אותך כאחוזת טירוף.

מי בכלל עוד כותב על דף נייר?

למרות הכל

למרות ההסברים

התארים והמילים

חלק בי רוצה לעטוף אותך בחיבוק

לא מטאפורי

וללחוש לך באוזן 

לתת לך להתפרק 

לא להירתע מכל מה שיצא

גם לזכור להרכיב חזרה

במיטה רכה

את שבחרת להשאיר

על עורי

תבטיחי לי שאראה את הכל

את הצדדים היפים

גם הכועסים 

אל תיהיה לי פיה

אני רוצה את השחור שבנשמה

בלי חלקים לא מוכרים 

בלי שתיקות במקום מילים

בלי שקט של הפסדים.

תנצחי אותי בכל ויכוח

תראי לי את עליונותך 

בכל רובד בחייך

אמיתית 

כנה ומציאותית

אין זו בקשה

דרישה

לטרוף חיים 

לזכור את המתים

ללטף זיכרונות 

לצבוט כדי לזכור

"המציאות עולה על כל דמיון "

לחשי לי ספקות

תצעקי הוכחות

תדמעי רגש

בלי זכוכית 

שדרכה לא אראה 

שנפשך לא שלי

אל תזייפי 

לא הנאות 

לא אכזבות

אם אני ישן, תאירי 

אם שרטתי, תנשכי

אם חלחלתי עמוק 

הקדישי לי שיר 

שיתנגן בתוך לבבות פועמים 

איך אני אוהב לשחק בך מרחוק

ואת ביקשת צעצוע שירטוט..

המוח שלך רוטט הכי חזק

מפעיל שרירים ,מתכווצים ונרפים 

המילים מגיעות 

הרטיבות מציצה

אנחה יוצאת כשאת מבינה

מעשיי במחשבותייך

הכוונה, מקום, ביטחון 

קרקע פוריה לאורגזמה , טלטלה.

מפרק אותך במחשבות

מחבר חלק חלק שאת בחיבוק אותי עוטפת.

א.י.ש.ה

יצא לי להכיר הרבה נשים בחיי. חלק עמוק יותר חלק עמוק פחות

מכולן התרשמתי. כי אתן מאד מגוונות . 

בעוד אנחנו הגברים,  לא ממש מורכבים. בכן יש משהו מושך. לא רק הגוף. בעיניים שלכן קורה כל כך הרבה

עדיין המרחב הוירטואלי לא מאפשר עיניים לרוב. זה קורה לעיתים ספורות. לפגוש זוג עיניים בהן הנפש, הקרביים של הנפש, היו פרושים לפניי עוד הרבה לפני .

יותר מהכל. ההרגשה היא שהאבולוציה שלנו לקחה את יצורי הנפש הגדולות ביותר וחיווטו להן גוף יפה, מושך, מעוקל או מעוגל, שימנע מרוב הגברים,

להבין איזה אוצר יש להם ביד.

בעולם של חד פעמי, של גלגול למעלה -מטה או ימינה-שמאלה ,

הפער בין החיצוני לפנימי רק גדל.

בין הצורך לצרוך את מה שמולנו לבין הצורך לחפור ולהבין מה נמצא מתחת לחזה המושך או לחור הנוטף .

חלק ממכן אימצו את צורת העבודה הזו.

חלק ממכן נלחמות בה כשדות .

חלק גם בוחרות להעמיק את הידע, ברגשות, בתחושות, ברעש הבלתי פוסק בין מוח, לב ורגשות.  

לעולם הרגש, לחלק הפנימיים, יש עוצמות מכריעות שלא נועדו לחלשים. 

זה משהו שמשותף לשני המינים. שנעשה קשה, כואב, עמוס ומטריד.

הרוב בוחרים להיעלם בין פרופיל לא קיים או בלוג שנעלם.

היכולת הזו, לקבל הצצה עמוק לתוך הלב והמחשבות של אדם או אישה 

היא יכולת שנתקלתי בה רק כאן. מקום בו ניתן באמת להיות אנונימי. 

לשים את הקרביים לעיני כל,  לקול תשואת הלייקים, תגובות גם הודעות פרטיות.

למדתי שהמשחקים לעולם לא מפסיקים.

אנחנו במצב של ילדים בכל מיני תחושות בחיים.

המין האנושי התפתח וגדל, יצר ובנה הרבה פריטים שמקלים על החיים.

רק עולם הרגש נשאר לא פתור, לא ממופה. חסר קיבעון או הסכמה, למה היא הדרך הנכונה.

לא טוב להיות האדם לבדו - אמרו

אם זאת, המסע לזוגיות כובל בתוכו כל כך הרבה כאב,ספקות גם אכזבות.

יש גם כאלה שויתרו לחלוטין. סגרו את הספר. ביטלו את החיפושים.

אך אני רוצה להאמין שהחלק הזה קטן

שרובנו ממשיכים בחיפוש .

זו נקודת מבטי. מקווה שהדרכים בעולם 

לא יעלמו ושבדרך לתהום הגדול.

אפגוש נפשות מעניינות שיצליחו להגיע, לכל הנקודות .

הצדפים תמיד היו לי מקור השראה

אני חושב כשעוד ניהלתי יומן בכתב

הצדפים היו השראה ראשונה

קינאתי בהם

הם נמצאים במקום החביב עלי,

גם בתוכו.

קור וחום לא משפיעים עליהם

יש הרבה מהם

כל אחד מיוחד בדרכו

הקנאה שלי בהם הייתה שפעם הם היו שלמים

היה להם חצי שני.

אבל עכשיו אני שוכבים על החוף

נהנים מהגלים

בידיעה שהחצי שלהם יכול להיות בחצי העולם השני.

תמיד שאפתי להיות שונה

לא להיות דומה לאחרים שסביבי

לא ידעתי שזה יבוא במחיר של להיות בודד

לא חשבתי שזה המחיר שיבוא עם השוני

גם אם החצי השני לא יתאים לי בדיוק

אני מבין את זה. התאמה מושלמת היא בלתי אפשרית בעולם הטבע

תמיד יהיה משהו חסר או לא שלם, לא מושלם או נהדר.

ועל אף שהצדפים לא מושלמות. עבורי, הם סמלו בצורה מושלמת את העולם שלי

הים לא שופט אותנו לפי מראה

הוא מקבל אותנו 

לבנים או שחורים, מזרחים או אשכנזים.

הים מקבל לתוכו כל צורה

ולא ישפוט אותו על פי מה שנראה

יש אנשים שצפים בקלות

יש אנשים שצוללים למעמקים

(שמתם לב שבים אין בעיה להיות עירומים כמו שבאנו לעולם)

בתוך כל זה

הים מסוכן

כי... הוא לא מרחם

מי שלא מעריך אותו

או מפחד ממנו

או מוריד מערכו.

גם שרדוד

יש תמיד בים סכנות

הים יקח , לא את החסונים או החלשים ביותר

אלא יותר את מי שלא מעריך אותו

כשאתה יודע שאתה  עומד מול טבע אכזר

אתה יודע שיש להישמר.

להיות חכם.

ים ראשון של העונה. פלמחים למי שתהה.

עץ הוא דבר מיוחד

הוא תמיר ויש בו עלים, ענפים פרחים ופירות

גם גזע ולעיתים מקום לבנות בית גבוה מעל האדמה.

יש בגזע רגיעה, סיפור התחלה בלי סוף 

סוג משל לאדם שכל הזמן רוצה לנדוד.

גידלתי פעם עץ , אהבתי את פירותיו עד שהפסקתי אותו להשקות והוא בתמורה לא נתן לי פירות. 

עכשיו הוא כבר לא קיים

לא חלק מהנוף של היום יום 

בספק אם נשאר ממנו משהו

שהפסקתי לאהוב. 

עץ בלי מזל

סובל

רק שאת ענפיו היבשים 

הפכתי לחומר בערה

לאש שבפנים

לסקרנות לדברים חדשים

להזדמנות לראות נופים אחרים.

חשבתי שלעץ הזה יש את כל המרכיבים

לפרוח 

בלי תירוצים.

האם לכוונות שלי יש משמעות על יצורים חיים?

האם זה משנה מה הרצון שלי בתוך חיים שאינם שלי?

לפעמים היצר

להתעלל

בעצמי

גובה מחיר

לעיתים ההבנה הפועמת

שיש בי הרבה יותר מסתם מילים

שהחלחול הופך

לזרם 

לא תמיד האדמה

אותי תכיל

אולי כדי לזכור

לב פתוח

סוחף

לא מעט משקעים