שליטה כדרך חיים

שנינו ידענו שנינו כאבנו...

שכבתי על המיטה בצימר שלקחנו.

מצד ימין שלי על הרצפה, שלובת רגליים, ישבה דפנה שלי.

עם מבט עצוב של תקופה שמסתיימת.

שנה וחצי קסומות שהיו לנו נגמרות עכשיו.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

לא יהיו עוד מפגשים בסופי שבוע עם תשוקות מטורפות.

לא יהיו עוד הוראות באמצע היום בפתע פתאום.

לא יהיו עוד מחוות התמסרות וביטויי שייכות.

לא יהיו עוד חוויות שליטה ברמה הכי עמוקה שיש.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

הפעם האחרונה שאני אראה את המבט המתחנן שלה.

הפעם האחרונה שאני אראה את הפרצוף המושפל שלה.

הפעם האחרונה שהיא תראה את המבט הקשוח שלי.

הפעם האחרונה שהיא תראה את המבט האוהב שלי.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

שנינו ידענו שזה לא באשמתנו.

שנינו ידענו שלמרות זאת זה עדיין כואב.

שנינו ידענו ששום דבר לא יכול לשנות את זה.

שנינו ידענו שיש לנו דמעות בעיניים.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

שנינו כאבנו את הבדידות שתהיה מנת חלקנו.

שנינו כאבנו את החיים שבעל  כרחנו.

שנינו כאבנו את הפרידה שנכפתה.

שנינו כאבנו את החיים ואת האהבה.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.