10/12/2022 לפני שנה וחצי
הייתי מיואש. כבר מעל 3 שנים שאני בעולם השליטה, וחוץ מכמה קשרים וירטואלים וכמה סשנים, לא מצאתי את מה שאני מחפש.
בסך הכל חיפשתי נשלטת. אחת כזו שתהיה שלי, אחת שתרצה שיהיה לי טוב, אחת שתרצה לעשות את מה שבא לי. ואני לא מוצא.
כל מי שהתכתבתי איתו, בכלוב, בצאטים, בקבוצות בטלגרם. כולן היו חרטטניות פחדניות שרק רוצות לשמוע מה היה לי כדי לספק לעצמן את הפנטזיה.
אז זהו. אולי הגיע הזמן להתייאש. אולי הגיע הזמן לוותר על החלום ולחיות חיים מונוגומיים וניליים ומשעממים.
כמה אפשר לרדוף אחרי דבר שלא מגיע ואפילו לא קרוב להגיע.
ערב כזה ללא מוצא. ערב שהחיים נראים כמו אוטוסטרדה שרכבים טסים בה ואתה עומד בצד, אבל אף אחד לא עוצר לך.
סגרתי את המחשב בעצב. נכנסתי למיטה והלכתי לישון בהחלטה שהשבוע זה הצאנס האחרון שלי לעולם הזה, ואם השבוע זה לא מתקדם למקום רציני יותר, אני מוותר על החלום.
12/12/2022
הודעה בכלוב מנשלטת חמודה.
אני מגיב בסקפטיות, אך העניינים מתגלגלים די מהר.
תוך שלושה ימים כבר היינו בשלב שרווצים להיפגש. כנראה שהיקוםם שמע לתפילותי.
הבהרתי לה שאנחנו נפגשים לקפה במקום מרוחק כי אני לא רוצה שיזהו אותי [כן אני עדיין בארון].
15/12/2022
נפגשנו בתחנת דלק נדחת בצפון, הגעתי עשרים דקות לפני הזמן וחיכיתי לה.
אחרי רבע שעה נעצר לידי רכב יוקרתי, וממנו יורדת אשה בשנות השלושים המוקדמות לחייה, יפהפיה [יותר מבתמונות] מלאה שיער גינגי אסוף לקוקו מהודק, חליפה בצבע אפור ונעלי עקב אדומות על גרביון שחור. אבל בעיקר מה שתפס אותי בה, זה המבט הכנוע שהיה לה בעיניים. מבט שאתה לא מצפה לראות מאשה שכל כולה מייצגת הצלחה.
ואז המבטים שלנו נפגשו. אני המשכתי לסרוק אותה מלמעלה עד למטה. והיא באופן מיידי השפילה את עיניה.
היא עמדה במרחק 5 מטר ממני בקושי יכולה לשמוע אותי. אך כשאמרתי כמעט בלחישה, ידיים מאחורי הגב, מיידית היא שילבה את ידיה מאחורי הגב.
תתקרבי אלי אמרתי, והיא התקרבה.
רדי על הברכיים אמרתי, והיא ירדה על הברכיים.
תסתכלי עלי אמרתי, והיא הרימה את מבטה.
את לא מתביישת לכרוע ברך במקום שיכולים לראות אותך? שאלתי, והיא ענתה מה שעושה לאדוני טוב.
ומאותו רגע היא היתה שלי.
את רוצה להיות השפחה שלי ? שאלתי אותה. והיא ענתה עם דמעות בעיניים, כן אדוני.
אבל עכשיו זה נגמר. אחרי שנה וחצי...