הולם להפליא

פרקי הידיים שלה אחוזים בחוזקה, מוצמדים בכוח למזרון.
הגוף שלה בתנוחת ספינקס, השדיים נמעכים על הברכיים,
השוקיים צמודות לירכיים.
הכוס שלה פעור ונחדר שוב ושוב בעוצמה , במהלומות קצובות,
בכניסות חזקות ועמוקות, בקצב שלא מאפשר לה להסדיר נשימה.
פרק יד אחד שלה משוחרר מהאחיזה רק על מנת ששערה הארוך יאחז ויימשך אחורה בפראות,
הראש שלה נמשך אחריו ועיניה פוגשות את תמונת עצמה הנבעלת במראה הגדולה שממול.

"תסתכלי על עצמך, זונה. תראי איך את נטחנת".

היא באקסטאזה, היא נהנית כפי שהרבה זמן לא נהנתה, היא חיכתה לזה, התגעגעה לזה, הזדקקה לזה .

כפות ידיים גדולות חובטות בישבנים לבנים, מותירות טביעות אדומות ולוהטות.

היא אוהבת להיטחן, להבעל, להתפרק מבפנים החוצה.
אוהבת להימעך, להטלטל, להיות לו לכלי .

גם נשיכות היא אוהבת, חזקות.
כאלו שמסומנות בעורף תוך כדי.

אבל על הנשיכות היא נאלצת לוותר.

כי אחרי כל הסערה הזאת, היא תתנקה ותתקלח, תצנן סימנים.
ובערב תפגוש שוב את אהובה האמיתי, ההוא שבשבילו היא כל העולם כולו,
זה שאוהב אותה יותר מאשר את עצמו, האחד שהוא הגבר המושלם שלה, הכמעט מושלם.
שיש בו הכל - כמעט.

הוא איש חלומותיה, אביר לבה המשתוקק, אלוף נעוריה.
אלא שאהוב לבה לא יכול.
אינו סוטר לה, אינו בועל אותה כרצונה, אפילו הספנקים שלו מהוססים ואינם מותירים את הצריבה הנדרשת, את הצליל הנכון.

היא אוהבת אותו, מאד.
אבל זה לא מספיק.

פעם בחודש או בשבועיים היא באה לבקר אצל האיש הגדול מהצ'אט.
רק בשביל לפרוק שק של מאוויים, כזה שיתחיל להתמלא מחדש כבר היום בערב.

חולמת על מיזוג. על אהובה שיזיין אותה ויאהב אותה בעוצמה ובכאב.

ועד שתגיע אותה שלמות- היא מקבלת, בהשלמה, את ההשלמה.