יומן מסע

הכרנו לפני פחות משבוע, ואוי.. כמה הספקנו.

שמחתי לדעת שלא טעיתי לגבייך.

תחושת הבטן שלי, חרף שלושת השבועות האחרונים בעוטף שהפכו לי אותה, נשארה חדה ולא אכזבה אותי. 

נפגשנו אצלך, ובקלילות נדירה פתחת את הבית ואת הלב. 

דרינק וג'וינט קטן (ותודה לדר כהן על המרשמים), ונכנסנו למקדש שלך, היכן שיורדות המסיכות, במקום שהשדים יוצאים לרקוד והקסם מתחיל.  

הכימיה ביננו הייתה מיידית. 

לא היית צריכה לדבר

לא הייתי צריך לומר דבר

השדים שלנו רקדו על המיטה הספוגה בנוזלים שלך, שטפת  אותי,

את כולי,

פעם

ועוד פעם

ושוב, וחוזר חלילה...

בחיי שהפסקתי לספור.

הייתי עסוק בך

בצלילים שהפקת.

אוי כמה שנעמת לי. 

תודה לך כוכב עולה שלי.

עכשיו בדרום, מחכה לראותך שוב בקרוב.