ידעתי שזה יגיע והאמת שערבוביה של רגשות לא ברורים מציפה אותי.
האם תחסרי לי? האם אתגעגע אלייך? כל רגע איתך הרגיש כנצח.
המפגשים איתך... ידעתי איך הם מתחילים ואף פעם לא איך הם יסתיימו. אבל הסיום, שאני עדיין לא יודע איך לאכול, קרוב.
הוצאת ממני את השדים שלי והכנסת את שלך.
ידעתי להוציא ממני את הטוב ביותר שיש לי להציע.
ידעת איך לגרום לי לשנוא אותך עד כאב ולהתחנן שתקבלי אותי שוב אלייך.
אני מסתכל על התמונות שלך ומתמלא בגעגוע... שבורה, הרוסה, מדממת ומצולקת בדיוק כמו שאני אוהב אותך.
אישתי, המשפחה, החברים, הם כווולם שונאים אותך, ואני מכור אלייך עד כאב. זה השבוע אחרון שלנו ביחד, ואני מתכוון להנות מכל רגע איתך, בתוכך.
נכון, עוד לא נפרדנו רשמית אבל זה קרוב, ובטח שנתראה שוב מתישהו. אני יודע שתזכרי אותי כי אין בך את הכוחות לשכוח.
אז כמעט בפעם האחרונה ולראשונה מזה מאה ומשהו ימים, שלום לך.
שלום לך, עזה.
