אודקסלגניה…

דברים קטנים נראים כמו שום דבר מלבד להביא שלום.

כשהכל סביבך נראה חשוך,
תסתכל שוב, אולי האור הוא אתה.

אנחנו יכולים לתת הרבה דברים לאנשים, לגרום להם להרגיש חשובים, טבעות, יהלומים, פרחים... אבל הדרך היחידה לגרום להם להרגיש באמת מיוחדים היא "להיות שם", תמיד ולא משנה מה

שילוב של גיהנום וגן עדן... שילוב קטלני לאנשים כמוני... אין לזה גבולות...
מזדהה למי יש נשמה משוגעת כמו שלי. .. אבל קודם צריך להיות מסוגל לאלף את זה...

מראה תמיד מטעה אותך... עם אלף פגמים לא מושלם אפילו קצת חסר בושה... הוא יאהב אותך רק בגלל מי שאת... לא בשביל מה שאתה רוצה שהם יאמינו שאתה...

מתי הפסקת...

בהרבה מסורות שמאניות, אם הייתם הולכים לשמאן או אשת רפואה כדי להתלונן על כך שאתם מיואשים, מפורק או מדוכא, הם היו שואלים את אחת מארבע השאלות האלה.

מתי הפסקת לרקוד?
מתי הפסקת לשיר?
מתי הפסקתם להיות מוקסמים מסיפורים?
מתי הפסקת למצוא נחמה בשקט?

כי כשאנחנו מפסיקים #לרקוד, #לשיר, להיות מוקסמים מ #סיפורים, או מוצאים נחמה ב #שקט,

שם אנו חווים את אובדן הנפש.

ריקודים, שירה, סיפורים ושקט הם ארבעת מזורי הריפוי.

לא על ידי ריצה אימפולסיבית וכפייתית מול כל חוויה אנו מוצאים את הדרך האמיתית שלנו.

לא בלהיות אדישים לאחרים ניפטר מעומסי החיים

לא על ידי קבלת בחירות פזיזות שמוכתבות על ידי הרצון לרגע שנמצא אושר או שלווה פנימית.

יחד עם זאת, יש לנו את הכוח לפעול על עצמנו, על פי מעשינו: לכן אנו חופשיים להחליט אם לרדת במקום או להתמיד, לתמוך בעומס או לתת לו להישאר על הקרקע.

כמובן שזה לא קל אבל לנסות זה חובה... לעצמינו

מאחורי אישה גדולה מסתתר צל של עברה. בצהריים כשהשמש גבוהה יותר היא נעלמת יש גיל ההתבגרות עם כל רפרטואר חוסר ההתאמה, מלא וריק. כשגדלים זוכרים את גיל ההתבגרות כפארק ירח רועש, אבל כשעוברים דרכו רואים רק מראות מעוותות: שמנות מדי, קצר מדי, ארוך מדי, שטוח מדי, עבה מדי. יש גם את החישוב עם מה שתופס אותך וזורק אותך, זה גורם לך לעוף, אבל זה מעגל אכזרי. ובית הזוועות, כל כך ביתי, כל כך מוכר. אוכל לא מזין וגם כיף מפחיד

מאחורי אישה נהדרת עומדים אקסים, חברים לשעבר, חברים לשעבר, עבודות לשעבר. ל"לשעבר" יש את ה-x הזה שהוא כמו צלב שבו היה פעם אוצר. אבל "לשעבר" בלטינית פירושו גם "מה", כמו "לצאת מ", "לבוא מ" ולחשוב על זה, אקסים הם גם שורשים, משם אתה בא, משם אתה מתחיל שוב.

מאחורי אישה גדולה עומדים חורפים אינסופיים. שנים נספרים באביב, אבל בגרות נמדדת בחורפים. ולומדים מהעצים, שעצים משוגעים להתפשט כשקר, ובמקום זה לא, נוטשים את המיותר, עושים חפצים ומחכים. ולומדים מהתלתלים שנסגרים והקוצים יוצאים החוצה לא בפנים אתה לומד שעייפות היא לא אלרגיה לחורף, אתה לומד עייפות, כהפסקה מלאת חיים ומלנכוליה.

מאחורי אישה גדולה יש אחת שווה וקטנה יותר, ממארת, מדברת ודוקרת, איפה שכואב. אם מתעלמים ממנה היא נעלמת.

מאחורי אישה גדולה עומדת עוד אחת, בדיוק כמו וכועסת, שנובחת, נושכת ואם מעצבנים אותה, היא אפילו משתינה על השטיח. אם מלטפים אותה היא מפסיקה.

מאחורי אישה גדולה אין b-side או c פקטור. אישה גדולה בדרך כלל יכולה להגיד תחת בלי בעיות ובעיקר לזהות מתי היה לה ומתי עשתה את זה.

מאחורי אישה גדולה אין פירורים למצוא את דרכם חזרה. השאלה היא לא איך לחזור, אלא האם לחזור.

מאחורי אישה גדולה עומד עתיד לא מפחיד ו"מחר הוא יום אחר" אינו איום.

סביב אישה גדולה יש מעגל של אנשים, פרויקטים והכל נשמר בניגוד לחוקי הפיזיקה וההיגיון.

ליד אישה גדולה, לפעמים עומד גבר. היא מסתכלת עליו: "איזה כיף שהכרתי אותך", הוא מחייך: "נחמד שיש את הרצון להכיר אותך כל יום קצת יותר".

מאחורי אישה גדולה יש אי הבנות, בגידות, מכות שניתנו, התקבלו והתחמקו. יש את ה"לעולם לא עוד" וה"לעולם לא אומר לעולם", יש את הרצון לתת משמעות לחסרי היגיון ולהבין גם כשאין מה להבין.

מאחורי אישה גדולה עומדת אישה שמסכימה להיות גדולה. עם כל עומס הכאב והסבל והיופי. על הכתפיים.

להתבונן ולכבד את הייחודיות של כל אחד ואחת היא הדרך האותנטית והיעילה ביותר להכיר בייחודיות שלך. לפני כל שיפוט על ההבדלים של האחר, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם היינו רוצים שישפטו אותנו מאשר שיקשיבו לנו ויבינו את עצמנו. התבוננות והקשבה זהירה תרחיק אותנו ממחלוקות רבות. מאוד טריוויאלי כהשתקפות, ובכל זאת...

השנה התחילה סימן ? לא משנה מה הייתה השאלה . אבל קשורה לצבע שחור אדום . שנה של המון אנרגיות לא רק המון פשוט כוח עצום של מלחמה עם התאריכים , לא עבר עלי אז מכל השנים שעברו זמנים כאלה , התחילה מקטע לקטע חלק שהיה הפתרון בידיים שלנו וחלק לא .

מצד שני יש. את הבן אדם שתמיד מחזק . היה לי חבר לפני כמה שנים ועדין חבר ילדות שחי בעיר פראנגפורט שתמיד הינו מדברים על החיים , על תרבות ועל כל מיני מסביב החיים ואיך לנתיח דברים , אבל תכלס זה הכול בה מנסיון מחיים , סתם יצרנו מאשהו לגבי חברים , לבדוק אותם בזמן שאנחנו חזקים שבתכלס לא צריכים אותם אבל זה כמו , בדיקה עצמית אז תמיד מכירים יש את ההוא שיושב בצד ולא חשבנו עליו אבל הוא החבר . בקיצור לפעמים שתיקה עם המון הרגעה זה עוזר לנשמה לקבל את העניין ולפתור אותו בצורה  הכי יפה , אין לי ידע אם עבר עליכם כמוני או תקופה כזאת מיוחד בשנה הזאת .

המון חברים שלא היה להם בעבר המילה חיבוק נכנסה הרבה השנה וחזקה המון אנשים זה להוציא חתיכה קטנה ולתת כוח . וחיוך , ותקווה , פשוט שנה מבולגנת מוזרה בין לבין .

אבל בסוף הכול יהיה בסדר תקופה עוברת , הזמן לא נותן הנחות לפעמים צריכים את הנתק , לשחרר , לפרוק , לטעים את הנשמה , חיוך של חלום . 

סופ״ש נפלא תצאו , תהנו , לבלות לחייך למה מגיע לכם חיים יפים 🌹