שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

רגעים קטנים של נשלטוּת

לפני שנתיים. 3 באוגוסט 2022 בשעה 16:01

היא אישה מלאה.

אולי הכי מושכת שראיתי בחיי.

משהו במבט שלה תופס אותך,

מעביר לך צמרמורת בגב התכווצויות בבטן.

אין סיכוי להרגיש נינוח לידה. תמיד דרוך.

החניתי את המכונית ליד ביתה. היא כתבה לי להיכנס מהדלת האחורית שבחצר.

פתחתי בעדינות את הדלת. היא עומדת עם גבה אלי, עם פניה אל השיש של המטבח, מוזגת לעצמה כוס יין אדום.

היא לובשת טרנינג בצבע לבן. קווים דקים על אחוריה מסגירים תחתוני חוטיני שממסגרים את ישבנה הגדול.

לגופה גופיה לבנה. צמודה.

היא מסתובבת אלי, אוחזת בכוס.

״ברוך הבא״ החזה העצום שלה דוחק את גבולות הבד.

״שלום״ אני לוחש ומתקרב אליה.

״למה אתה כזה מוזר?״ שואלת ומחייכת אלי.

שערה אסוף ברישול.

מתקרבת אלי בצעדים בטוחים.

״אני חרמנית עליך״.

״עלי?״ אני שואל ומתחרט…

״כן״ היא לוגמת מהיין ״כבר שבועיים״

פרנץ׳ עדין מעטר את ציפורני כפות רגליה המטופחות. 

איבר מינה חושף את צורתו מבעד לטרנינג הלבן.

אני מסוחרר. מנסה להסדיר את נשימתי.

״נחמד לשמוע״ מגייס את שארית הפוקוס שלי ״אפשר להבין אותך״ מסיים בטיזינג קל את המשפט.

״בוא״ פוקדת.

היא מובילה אותי לחדר השינה. אני מהופנט לישבנה העגול, הגדול. 

החוטיני שלה משבש לי את תחושת המרחב.

מגיעים למיטתה. היא חולצת כפכפיה, עולה ונשענת על הקיר. כוס היין בידה.

״אז ספר לי, למה רק עכשיו החלטת לבוא ?״

״אני״ עונה בגמגום ״ אני, לוקח לי זמן…את יודעת איך זה, ביישן״

מסמנת לי לשבת לידה. אני מתיישב, מנסה להסתיר איכשהו את זיקפתי הלוחצת את מכנסי.

״ביישן?״ אומרת כשעיניה על הבליטה במכנסי ״זה לא נראה ככה״

היא פותחת במיומנות את הרוכסן ותופסת לי את הזין.

היא מושכת אותי באמצעותו למרכז המיטה, עוטפת אותי בין ירכיה העבות.

חונקת אותי עם רגליה. חונקת אותו עם ידה.

״אתה תעשה לי נעים״. אומרת בהחלטיות. ״חיכיתי מספיק״

היא מורידה את מכנסיה. חושפת רגלים גדולות חלקות. החוטיני שלה מבצבץ בין משמניה.

״רד לי״.

אני מציית. עושה את דרכי לעבר החוטיני. 

הגוף שלי בוער.

מזיז אותו בעדינות ודוחף את אפי לתוך הכפלים הלחים. 

היא נושמת. לשוני מגששת אחר הדגדגן שלה. עוברת לאט לאט על הטופוגרפיה הפנימית של הכוס שלה.

פוקח את אוזני ומנסה להרגיש ולהבין היכן הנקודה הנכונה.

היא מתחילה להאנח. 

אני מרים את עיני ורואה את שיפולי ביטנה ואת חזה הענקי חשוף. עולה ויורד. פטמותיו זקורות.

״ככה טוב?״ אני שואל 

״שקט״ עונה לי ומחזיקה את ראשי עם ידה. דוחפת אותי פנימה. הלשון שלי נעה במהירות. כל הפנים שלי בתוכה. 

הכוס שלה, רטוב מאוד , מכסה את אפי ושפתיי, הירכיים שלה לוכדות את לחיי ואוזני. 

היא נעה ומתפתלת. נאנחת ומתנשפת.

אחיזתה בראשי מתהדקת. לרגעים אני חושב שראשי יתפצלח כאבטיח בין רגליה.

היא מתחילה לצעוק. חזק. כל המיטה זזה. בטוח שומעים אותה בכל השכונה.

כל ראשי בנוזליה. הלחץ על ראשי גובר, עיניי מאבדות ראיה.

כל הגוף שלי רועד, לשוני לא מפסיקה לרגע.

רוצה להרים את הראש לנשום אך היא אחיזתה לא מאפשרת.

היא צורחת בעונג.

אני מאבד את ההכרה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י