"ככה אקבל אותך מחר, בדיוק ברגע שתיכנסי. אמשוך אותך קרוב, מספיק כדי להרגיש את פעימות הלב שלך מתאחדות עם שלי, את הנשימות שנכנסות לאותו קצב. שם, רגע לפני שהמילים הופכות לא רלוונטיות, כל מה שיהיה חשוב זו הנוכחות שלך כאן, ממש לידי.
נתיישב לרגע. אני רוצה שתתנערי מהדרך, תעברי ממצב של תנועה לחיבור. משהו לשתות? אולי קפה שיחדד אותך, או תה שירגיע ויעמיק את הרגע. נרגיש איך האווירה מתרככת לאט, איך העיניים שלך מוצאות את השקט, עד שנדע – זה הזמן להתחיל.
תבואי בלבוש קליל, כזה שמאפשר לך לשחרר בקלות, ובשלב שבו נתחיל, את תישארי רק עם מה שמרגיש לך נכון. אני רוצה שתהיי חופשייה במובן הכי עמוק של המילה, עם מספיק מקום להתמסר.
אני אתחיל לכרוך את החבלים סביבך, בעדינות מדודה, אצבעותיי יעברו על העור שלך, עוטפות, מעמיקות את הקשר בכל שכבה. את כל מה שאני אקרא בתגובות שלך – הנשימות, המבט בעיניים שלך, רפרוף העור – זה מה שינחה אותי להרגיש מה רמת העומס והעוצמה הנכונים. את שם, מתמסרת, נמסה לתוך הקצב שלי, בעוד החבלים הופכים להמשך שלי סביבך.
ואז, אחרי שנחווה את זה במלואו, יבוא אפטרקייר. אני אוהב את הקרבה הזו, כשאני יכול למשוך אותך קרוב, להרגיש את הגוף שלך נרגע ונמס בתוך שלי, את השקט שאחרי, את השחרור. זה רגע שמכיל את כל מה שעברנו יחד.