לפני חודש. 15 באוקטובר 2024 בשעה 14:00
הו, קטני, יצאנו ליער השקט, אל המקום שבו רק העלים מעיזים לדבר,
החבלים נכרכים סביבך, כמו צחוק חרישי של הרוח העולה,
את מהרהרת, אולי את לבד, אולי זו רק התחושה.
אבל לא, קטני, אני פה, קרוב כל כך, צופה מבעד לענפים, בשקט נסתר.
היער כולו שלך, את מתפתלת, מנסה להקשיב,
מחפשת סימן, אולי רמז – אבל אני חבוי, משתעשע.
את קוראת בשקט, מנסה לנחש,
האם את שם לבד? האם אני אצא בקרוב מהחושך?
אבל בדיוק כשאת מתמקדת,
אני תוקע אצבע במעיל. "פאק!" הקוץ ננעץ בי בחוזקה.
כל האווירה המסתורית נשברת כהרף עין, ואת מחייכת,
"מסתבר שאני לא כזו לבד," את אומרת, חצי צוחקת, חצי מרוצה מעצמך.
