עוד דבר שחסר לי ב-לבד, הוא ההיכרות העמוקה עם אדם אחר, שנלווית לזוגיות ארוכה.
יש לכם קודים והם ברורים:
"בייב, איך בא לי שקשוקה לצוהריים".
"מממממ מה את אומרת? שקשוקה???"
"כן, כן. חריפה כזאת". אני מחייכת ויוצאת ליום עבודה.
כשהשעון מראה 11:30 אני כבר חסרת סבלנות.
כשהשעון מראה 12:15 אני כבר רטובה.
נועלת את דלת המשרד ונוסעת הביתה.
הבית מלא בניחוחות של שום ופלפל חריף. על השולחן מסודרים סלט מלפפונים, לחמניות טריות ובקבוק של בירה "מלכה".
הוא במטבח, בבוקסר בלבד. אני ניגשת אליו ומחבקת אותו.
הוא מסתובב אליי ומנשק אותי בהתלהבות. בשנייה וחצי הרוחות מתלהטות: הוא מפשיט אותי ודוחף אותי למטה, דורש שאמצוץ.
כשהוא מספיק קשה, הוא מרים אותי ומוביל אותי למשענת הספה. הכל במהירות, כאילו אין זמן, הוא חודר אליי מאחור. מרתק אותי בכח, ננעץ בי. ממלא אותי.
הוא מכין לי ביס ענק של כל טוב.
שקשוקה עם טחינה ומלפפון. הוא אפילו מפנק בשוקולד איכותי, לקינוח.
"אני אוהב שאת באה לשקשוקה" הוא אומר ונכנס להתקלח, משאיר אותי לחזור לעבודה, מלאה בו.

